בשנת 2012 נרכשו 32 דירות בפרוייקט אשר שווק במסגרת מכרז "מחיר למשתכן" בעיר אשדוד. הדירות נרכשו מהחברה הקבלנית "פרץ בוני הנגב" ("הקבלן").

לאחר כ – 4 חודשים מיום החתימה על הסכמי המכר, גילתה חברת הפיקוח מטעם מדינת ישראל אשר פיקחה על הפרוייקט (חברת אשר אולניק חברה להנדסה בע"מ), כי ישנה תקלה בחוזים החתומים וכי שטח הדירה אשר נרשם בחוזי המכר (103.47 מ"ר) אינו תואם לשטח הדירה בפועל (92.90 מ"ר).

בין הרוכשים לבין הקבלן נוהלה התכתבות בנושא זה, אשר לא הובילה לפתרון הבעייה.

ממשלת ישראל מסירה אט אט את המגבלות על המגזר העסקי והמסחרי, מתוך מגמה לחזרה לפעילות עסקית מלאה בהקדם.

לאחר כחודש וחצי של השבתה, חברות ועסקים רבים במדינת ישראל מוצאים את עצמם מתמודדים עם מציאות חדשה שבה אינם יכולים לקיים את החוזים עליהם חתמו. הדבר ניכר בעיקר בתחום המקרקעין – שוכרים של נכסי נדל"ן שלא יכולים לשלם דמי שכירות בשל היעדר פעילות, ומנגד, בעלי נכסים שלא מקבלים את דמי השכירות המגיעים להם ע"פ חוזה השכירות.

איריס בת אור חתמה על הסכם להעברת ביתה במתנה, לשכנתה, נוי צור. חתימתה של איריס על ההסכם ומסמכיו, נעשו ללא הבנתה כי היא מעבירה את ביתה לנוי, וזאת ללא כל דרך לחזור בה מן המתנה. בין מסמכי העסקה היה גם יפוי כוח בלתי חוזר אשר משמעו כי איריס אינה יכולה לבטל את העסקה בשום זמן בעתיד.

איריס טענה כי נאמר לה על ידי משפחת צור כי באם לא תעביר להם את הדירה, משרד הבריאות ימכור את הדירה כדי לממן את שהותה בבית אבות סיעודי.

בזמן החתימה על ההסכם היתה איריס מאושפזת בבית חולים סיעודי, במצב מנטלי ירוד.

חיים ודקלה לזמי רכשו דירה "על הנייר" מחברת "אזורים" בפרוייקט בנייה באשקלון. הדירה שרכשה משפחת לזמי היתה דירת גג בשטח של כ – 150 מ"ר אשר מחירה היה 2,300,000 ₪.

בהסכם רכישת הדירה, נרשם כי ההסכם תלוי בקבלת היתר בניה וליווי בנקאי.

בשלב מסויים העבירה אזורים את זכויותיה בפרוייקט לחברה בשם ארידניאל פינוי בינוי בע"מ.

ארידניאל הודיעה למשפחת לזמי כי שינתה את תוכנית הפרוייקט וכי משפחת לזמי מוזמנת לבחון את התוכניות החדשות לצורך החלטה האם לבטל את הרכישה או לרכוש דירה חלופית.

חברת מרכז קניות דוד ויונתן בע"מ, רכשה מגרש מרשות מקרקעי ישראל (לשעבר מינהל מקרקעי ישראל) בשטח של כ – 3 דונם, ביישוב הר אדר, סמוך לירושלים. על המגרש תכננה החברה לבנות מרכז מסחרי, בעלות משוערת של 35,000,000 ₪.

לאחר החתימה על מסמכי העסקה, התברר לחברה כי במגרש קיימים צינורות תת קרקעיים של חברת "מקורות", אשר חייבים להזיזם על מנת לקבל היתר לבנייה במגרש. עבור הזזת הצינורות דרשה חברת מקורות 2,000,000 ₪.

קיומם של הצינורות לא הוזכר בחוברת המכרז, ולא הופיע בכל מקום אחר במסמכי העסקה. החברה טענה, כי רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), ידעה על קיומם של הצינורות, והיא לא חשפה מידע זה בפני החברה, טרם זכייתה של החברה במכרז וחתימתה של החברה על מסמכי העסקה.

חברת גוש טבע בע"מ, הפעילה חנות לממכר מוצרים אורגניים ומוצרי מזון טבעיים ביישוב אפרת.

החברה ביקשה להעביר את החנות למיקום אחר ביישוב אפרת, איתרה נכס מתאים וחתמה ביום 21/7/11 על הסכם שכירות עם חברת מלון מנורה בע"מ, בעלת הנכס ("המשכירה"). דמי השכירות שנקבעו בין הצדדים עמדו על 12,000 ₪ לחודש, והמועד בו היתה אמורה החברה להיכנס לנכס נקבע ליום 1/11/11.