אוהד וחגי הם שותפים שווים בחברה בע"מ העוסקת בבנייה טרומית. עם הזמן גדלה החברה וסיפקה מבנים לממשלה, לחברות בנייה ולמוסדות שונים והעסיקה כ – 180 עובדים. מחזורה השנתי של החברה הגיע ל – 40,000,000 ₪.

לפני מספר שנים החליט אוהד כי ברצונו לפרוש מהחברה ולאחר מו"מ חתמו אוהד וחגי על הסכם בו רכש חגי את כל מניותיו של אוהד בחברה בסך של 20,000,000 ₪. מספר שנים לאחר חתימת ההסכם, נזכר אוהד כי הדו"ח הכספי של החברה הראה כי לחברה יש זכות לחלק דיבידנד בסך של 30,000,000 ₪. אוהד הנרעש פנה לחגי ודרש ממנו לקבל את חלקו בדיבידנד, בסך 6,000,000 ₪. חגי מסר לאוהד כי ההסכם ביניהם כלל את כל הנושאים וכי כעת לא ניתן לדרוש ממנו או מהחברה כספים אשר לא הופיעו בהסכם.

יאיר ורון הם חברים אשר תמיד חלמו על עסק עצמאי. חבר משותף של השניים הכיר להם את אבי, בעל חברה מצליחה לייבוא ושיווק מותגי אופנה יוקרתיים, אשר ביקש למצוא זכיינים לפתיחת סניף נוסף של החברה.

לאחר מספר שיחות העביר אבי ליאיר ורון "הסכם זיכיון והפצה" אשר התפרש על פני 15 עמודים וכלל דרישות והתחייבויות רבות של יאיר ורון כלפי החברה.

יאיר ורון פנו לייעוץ משפטי בעניין חוזה הזיכיון ושאלו מהם הסעיפים החשובים בחוזה מסוג זה והאם ישנם "מוקשים" שיש לדעת עליהם בחוזה?

רבים מהעסקים בישראל מאוגדים תחת חברה בע"מ – זוהי למעשה ישות משפטית "מלאכותית" הנבדלת מבעלי מניותיה. במאמר קודם סקרתי את העקרונות של חברה בע"מ.

פעמים רבות חברות שונות משתפות ביניהן פעולה על מנת לקדם אינטרסים משותפים. במאמר זה אסקור כמה מההסכמים הנפוצים שנעשים בין חברות וממה צריך להיזהר.