חברת ש.י. מיטב השקעות וחברת חי-שי השקעות, הינם הבעלים של תחנת תידלוק בראשון לציון (להלן: "הבעלים").

ביום 29/2/16 חתמו הבעלים על הסכם שכירות עם חברת זר תחנות דלק ("השוכרת"), לפיו שכרה השוכרת את כל המתחם מהבעלים. בהסכם השכירות, הוגדרה התחנה ככוללת מתחם תדלוק לדלק וגז, חנות נוחות, חנות אביזרים ומכונת שטיפה.

מטרת השכירות, הוגדרה בהסכם השכירות: "הפעלת תחנת דלק וגז, חנות אביזרים ומכונת שטיפה ובית קפה".

במסגרת הסכם השכירות, הצהירו הבעלים כי התקבל טופס 4 בגין התחנה. כמו כן, הצהירו הבעלים כי למיטב ידיעתם התחנה נבנתה ע"פ היתר בנייה.

השוכרת הצהירה בהסכם השכירות, כי ניתנה לה הזדמנות לבדוק בעצמה ובאמצעות יועצים מטעמה את כל המידע הרלוונטי ביחס למקרקעין ולתחנה וכן ערכה את כל הבדיקות הנדרשות בכל הגופים ו/או הרשויות המוסמכות, לרבות היתרי בניה, התאמת מצב התחנה בפועל להיתרי הבניה, אפשרות השימוש בתחנה, לרבות הדרישות לקבלת רשיון עסק וכן את דרישת הרשויות לצורך הפעלת התחנה למטרת השכירות.

השוכרת הפעילה את המתחם ללא רשיון עסק כשנה וחצי ולאחר מכן הגישה בקשה למתן רשיון עסק. אולם, רשיון עסק לא ניתן לה על ידי עיריית ראשון לציון ואף הוגש כנגדה כתב אישום בשל הפעלת התחנה ללא רשיון עסק.

עיריית ראשון לציון סירבה לתת רשיון עסק למתחם התדלוק בשל כך שתחנת תדלוק בגז, אינה מאושרת על ידה. העירייה הבהירה כי היתר הבנייה שניתן למתחם, אינו כולל תדלוק בגז.

לטענת השוכרת, זו היתה הפעם הראשונה בה התברר לה לתדהמתה, כי למתקן התדלוק בגז אין היתר בנייה, ולכן אין אפשרות לקבל רשיון עסק לתחנה.

השוכרת טענה כי רק בשלב זה התברר לה כי הבעלים הטעו אותה במסגרת המו"מ כאשר הצהירו בפניה כי למתחם התקבל היתר בניה וכי אין מניעה לקבל רשיון עסק.

לפיכך פנתה השוכרת לבעלים והודיעה להם כי באם לא יסדירו את האפשרות לקבלת רשיון עסק בתוך 14 יום, אחרת לא יהא מנוס מביטול ההסכם, בשל הפרה יסודית שלו.

הבעלים לא הסכימו לדרישת השוכרת, וטענו כי עוד לפני חתימת הסכם השכירות ידעה השוכרת כי יהיה עליה להשלים דרישות שונות לצורך קבלת רשיון עסק. עוד טענו הבעלים כי פעולתו של מתקן הגז היא זניחה ביחס לכל הפעילות במתחם.

לאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות ביניהם, הגישה השוכרת תביעה לבית המשפט, במסגרתה ביקשה מבית המשפט להצהיר כי הסכם השכירות בטל.

השוכרת טענה כי הוטעתה על ידי הבעלים, בשל כך שהבעלים לא גילו לה כי מעולם לא ניתן היתר בניה למתקן הגז וכי המשך שנים רבות הבעלים ניסו לקבל היתר בניה למתקן הגז אך נדחו. כמו כן, השוכרת הוטעתה לחשוב כי טופס 4 כולל את מתקן הגז, אך הדבר לא היה נכון.

השוכרת טענה בנוסף כי שכרה את התחנה במטרה להפעיל תחנת תידלוק בדלק ובגז. מטרה זו הוגדרה מפורשות בהסכם ואף הוצהר בהסכם כי למתחם קיים טופס 4. בפועל, התברר כי אין היתר בניה למתקן הגז וכי לא ניתן להפעיל את מתקן הגז. בהתאם לכך טענה השוכרת כי הבעלים הפרו את ההסכם הפרה יסודית ועל כן קיימת לשוכרת הזכות לבטל את ההסכם.

מנגד, הבעלים טענו כי אין מניעה לקבל רשיון עסק למתקן הגז, אילו השוכרת היתה מקיימת את דרישות רשות הכבאות. עוד טענו הבעלים כי השוכרת מנסה להשתחרר מהסכם השכירות מסיבות כלכליות ואין כל עילה לביטולו. השוכרת הינה חברה אשר יש לה נסיון רב בהפעלת תחנות תדלוק וכבר במהלך המו"מ היה ידוע לשוכרת כי אין היתר בניה למתקן התדלוק בגז. כמו כן, הצהירה השוכרת בהסכם עצמו, כי ביצעה את כל הבדיקות של מצב התחנה, לרבות אי התאמת המצב הקיים להיתר הבנייה.

בית המשפט קבע כי ממסמכי העירייה עולה כי הבעלים ניסו לקבל רשיון עסק למתן הגז וסורבו. הבעלים אף הודו כי מאז בניית המתחם אין למתקן הגז היתר בנייה. לפיכך היה על הבעלים לגלות פרט מהותי זה לשוכרת, דבר שלא נעשה. חובת הגילוי המוטלת על צד להסכם, נגזרת מחובת תום הלב שהוא עקרון על במשפט הישראלי.

השוכרת שכרה את התחנה כאשר היא כוללת מתקן תדלוק בגז וזכותה לקבלת תחנה שיש בה גם מתקן לגז, אשר מהווה חלק בלתי נפרד מהתחנה.

על כן, מדובר בהטעיה מצד הבעלים, אשר מקנה לשוכרת את האפשרות לבטל את ההסכם. כמו כן, מדובר בהפרת הסכם מצד הבעלים אשר הצהירו כי לתחנה קיים היתר בניה כדין וכאשר מטרת השכירות כוללת גם את מתקן התדלוק בגז.

על כן, קיבל בית המשפט את התביעה וקבע כי השוכרת היתה רשאית לבטל את ההסכם. כמו כן, חייב בית המשפט את הבעלים בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪.

 

• תיק 23347-11-18 זר תחנות דלק בע"מ נגד ש.י. מיטב השקעות יזום ובנין בע"מ ואחרים, ניתן ביום 28/5/19 בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

*הערה: על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט העליון.