עופר יעקובי כיהן כמנכ"ל בחברת מכנו דין בע"מ ("החברה") כ - 16 שנים, עד שנת 2012. בנוסף, היה יעקובי בעלים של כ – 50% ממניות החברה.

בשלב מסויים עלו היחסים שבין יעקובי לשותפו בחברה על שירטון, והשניים הגישו תביעות רבות זה כנגד זה.

בתביעה שלפנינו שהוגשה לבית הדין לעבודה, תבע יעקובי מהחברה, פיצויי פיטורים בסך 1,061,667 ש"ח. אין מחלוקת כי אלה פיצויי הפיטורים שהגיעו ליעקובי, שכן בהסכם משנת 2009 שבין הצדדים קבעו הצדדים כי הזכאות לפיצויי פיטורים היא ללא תנאי, ואלה ישולמו בכל מקרה עם סיום עבודתו של אחד מבעלי המניות, קרי יעקובי ושותפו.

אבי לוי עבד בחברת הביטוח "איילון" ("החברה") בתפקיד אנליסט, כשנתיים ו – 5 חודשים. לאחר סיום עבודתו, טען לוי כי במהלך עבודתו, ביצע מספר רב של שעות נוספות, בגינן לא קיבל כל תמורה מהחברה, ובשל כך הגיש תביעה לבית הדין לעבודה.

החברה טענה מנגד, כי התובע לא ביצע שעות נוספות, ובכל מקרה, לא קיבל אישור מראש מהממונה עליו, לבצע שעות נוספות.

אין מחלוקת כי היו חודשים בהם נכח לוי בעבודה מעבר לשעות העבודה הרגילות. השאלה העיקרית בתיק זה, היא האם צודק לוי, כי שהייה בעבודה מעבר לשעות העבודה הרגילות, מזכה אותו בגמול עבור עבודה בשעות נוספות?

חברת אטורה תעשיות בע"מ, אשר עוסקת בייצור חוטים אלסטיים עבור מוצרי הגיינה, העסיקה מנכ"ל בשם יורם שטרית, כ – 12.5 שנים. לפני סיום העסקתו של העובד, חשדה החברה כי העובד נטל ממנה כספים ללא הרשאה, בסכומים ניכרים.

בהתאם לכך, זימנה החברה את העובד לשימוע, אולם העובד לא הופיע לשימוע, והשימוע בוצע בהעדרו והוחלט על פיטוריו.

במכתב הפיטורים הודיעה החברה לעובד כי פיטוריו נעשים על רקע של מעילה ארוכת שנים בכספי החברה, בסכומים ניכרים, דבר אשר מהווה הפרת אמונים חמורה. על כן, החברה פיטרה את העובד באופן מיידי ללא תשלום פיצויי פיטורים וללא תשלום חלף הודעה מוקדמת.

יאן גולצמן ("העובד" או "התובע") עבד כשוער (doorman) במלון דיוויד אינטרקונטיננטל בתל אביב, כשנתיים, בשנים 2013 - 2015. העובד פוטר מעבודתו ביום 10/92015, והגיש תביעה כנגד המלון ע"ס 120,000 ש"ח, בטענה כי פיטוריו נעשו שלא כדין ובגלל דרישתו לקבל כיסא לישיבה במהלך עבודתו, בהתאם לחוק הזכות לעבודה בישיבה.

מולה סחנובסקי עבדה כמנהלת אבטחת איכות בחברה בשם אמרז בע"מ העוסקת בייצור מוצרי פלסטיק, כ – 6 שנים (להלן: "החברה" או "המפעל").

לאחר סיום העסקתה בחברה, הגישה מולה תביעה, שבמרכזה עמדה טענת מולה כי החברה חייבת לה 360,751 ₪ עבור עבודה בשעות נוספות.

מולה הועסקה בחברה במשרה מלאה, 5 ימים בשבוע, וביום שישי – לסירוגין, כך שבכל חודש עבדה שני ימי שישי.

שכרה של מולה היה 16,500 ₪ ברוטו לחודש. כמו כן, קיבלה מולה משכורת 13, בכל שנה.

עבד אלכרים שרף עבד כ – 16 שנה בשותפות הנקראת "משק לויט". משק לויט הינה שותפות העוסקת בגידול ושיווק פירות. אין חולק כי על הצדדים חלים צווי ההרחבה בענף החקלאות. התובע הועסק מיום 1/5/99 ועד לפיטוריו ביום 15/11/15.
כחודש לאחר פיטוריו, ביום 21/12/15, נפגשו הצדדים, וחתמו בפני עורך דין, על הסכם לסיום יחסי עבודה, במסגרתו שולמו לתובע 118,331 ₪ ב – 4 שיקים.
במסגרת ההסכם, הצהיר התובע כי קיבל את כל המגיע לו ממעסיקו וכי לא תהיינה לו כל תביעה ו/או דרישה אחרת כלפיה. לאחר שהמעסיק שילם לעבד את מלוא התשלום ע"פ הסכם סיום העבודה, הגיש עבד תביעה כנגד המעסיק ע"ס כ - 180,000 ש"ח.