מפעל דקוליין מעסיק כ – 60 עובדים ונמצא בעמק חפר. במפעל נעשה שימוש באמצעי ייצור מהמתקדמים בעולם, כולל מכונות ומוצרים שהם ייחודיים לדקוליין, תוכננו על ידה ויוצרו על פי הוראותיה בלבד.

דקוליין רכשה לפני כ – 20 שנה נוסחאות אשר שימשו בסיס לייצור חומרי הציפוי מחברה איטלקית, והחלה את פעילותה על בסיס נוסחאות אלה, לאחר שרכשה ניסיון שיפרה דקוליין את הנוסחאות והתאימה אותן לאקלים הישראלי. לאחר מכן, פיתחה עיצובים ייחודיים, המציאה נוסחאות משלה ופיתחה כלים הנדסיים שייעלו משמעותית את ייצור החומרים, תוך השקעת אלפי שעות עבודה בניסיונות ופיתוח. בפועל מייצרת היום דקוליין בעצמה, את כל החומרים המשמשים אותה, על פי נוסחאות שהמציא בעל החברה מר דניאל מינץ, במהלך 17 השנים האחרונות.

דקוליין טענה כי השקיעה סכומי עתק בהמצאת הנוסחות, הנוסחאות הללו הן בגדר סוד מסחרי מוגן, הן הבסיס למפעל והן לב העיסוק שלה. הנוסחאות הללו מאפשרות לדקוליין לייצר ולשווק את מוצריה ולהתחרות בהצלחה רבה בכל מתחריה. באמצעותן רכשה דקוליין קהל לקוחות וביססה את המוניטין רב השנים שלה. הנוסחאות מופצות רק בין עובדיה הבכירים של דקוליין הזקוקים לנוסחאות לצורך ביצוע עבודתם.

בשנים האחרונות התקדם סלאמה מתפקיד של פועל ייצור לתפקיד של אחראי על המעבדה. העובד היה אחד משלושת האנשים שידעו את קוד הכניסה למפעל והוא ריכז במחשב שלו, שנמסר לו על ידי דקוליין, את כל נוסחאות ייצור החומרים.

דקוליין טענה בפני בית הדין לעבודה, כי סלאמה גזל את סודותיה המסחריים – הנוסחאות – בתכנון מדוקדק מראש, מתוך כוונה להקים עסק משלו, להתחרות בדקוליין ולהשתמש בנוסחאות עליהם עמלה דקוליין עשרות שנים.

הראיות אשר הוגשו לבית הדין על ידי דקוליין, היו רבות. בין ראיות אלה, נכללו תמלילי שיחות בין העובד, הוד סלאמה, לבין חוקרת פרטית שנשכרה על ידי דקוליין.

להלן קטעים קצרים מהתמלילים בין החוקרת לבין העובד:

חוקרת: ומה עם העסק שלך כבר התחלת?

העובד: התחלתי...אני בונה מכונות, הזמנתי חומרי גלם, הזמנתי כל מה שצריך...

העובד: עכשיו הטכנולוגיה החדשה הזו שהוא מדבר עליה. לטענתו שילם לדוקטור 40 אלף דולר והגיע לפיתוח של המוצר.

חוקרת: סיפר לי זה עלה לי הרבה כסף.

העובד: כן (מחייך)

חוקרת: למה אתה מחייך?

העובד: מחייך כי הוא בא ונתן לי דיסק און קי יומיים לפני שהגשתי לו את ההודעה...אמר לי יש פה חומר חשוב ויקר תוריד אותו אצלך במחשב של העבודה ותחזיר לי את הדיסק און קי כדי שאני אחזיר אותו לכספת...אסור שזה יצא...

העובד: אני אומר בראש, אם היית יודע מה יש לי בראש אני האחרון שהיית נותן לו את זה...

חוקרת: בעצם לקחת את זה.

העובד: מה אני צריך לחשוב פעמיים.

חוקרת: לקחת אותה.

העובד: בוודאי.

חוקרת: כל הכבוד.

העובד: אני הולך לעבוד בטכנולוגיה שלו לפניו.

בנוסף, הוגשו לבית הדין צילומי וידאו ממצלמות האבטחה של המפעל, בו נראה העובד לוקח איתו לרכבו ארגז ובתוכו מספר קלסרים השייכים לדקוליין, עם נוסחאות של חומרים. כל זאת, יומיים לפני סיום עבודתו אצל דקוליין.

בית הדין לעבודה קבע, כי יש באמירות אלה של העובד, הודאה ברורה בגזל של סודות מסחריים, והעובד מתכוון להשתמש בהם – ולהינות מפירות הגניבה – לפני דקוליין.

בית הדין קבע כי הוכח שהעובד גנב סודות מסחריים מדקוליין, שבהם התכוון להשתמש לצורך הקמת עסק משלו. העובד ניצל את מעמדו בדקוליין כדי להתחרות באופן לא לגיטימי איתה, תוך הפרת חובת הנאמנות, חובת תום הלב וחובת ההגינות הנובעות מחוזה העבודה, שהן התשתית ליחסי עבודה הוגנים.

דקוליין טענה כי גזילת הנוסחאות תסב לה נזקים של עשרות מליוני שקלים, אך בפועל תבעה 2 מליון ₪ מהעובד. עם זאת, בית הדין קבע כי דקוליין לא הציגה ראיות לגבי נזק ממשי אשר נגרם לה. ואולם, בהתאם לסעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, ניתן גם לחייב נתבע בפיצוי ללא הוכחת נזק.

בשל העובדה כי העובד עזב את דקוליין על מנת להקים עסק מתחרה חדש, בהסתמך רק או בעיקר, על ידע ניסיון ומידע סודי שגזל מדקוליין, ובנוסף הצהיר העובד כי בכוונתו לגזול את לקוחותיה של דקוליין, פסק בית הדין כי העובד יפצה את התובעת בסך של 85,000 ₪.

כמו כן, חוייב העובד בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.

• תיק 22657-04-16, דקוליין ציפויים דקורטיביים בע"מ נגד הוד סלאמה, ניתן ביום 29/1/17 בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו.