יצחק רייטמן הוא איש עסקים ישראלי אשר עוסק, בין היתר, בהשמה של עובדים לביצוע עבודות בפרויקטים שונים בעולם. בתאריך 24/2/2008 נחתם הסכם בין חברה של יצחק לבין חברה סינית בשם "Jiangsu Overseas Group Co. Ltd" בנוגע לגיוס והשמה של פועלי בניין סיניים לפרויקט בנייה באוקראינה.

בסופו של יום, ההתקשרות בין יצחק לחברה הסינית הופסקה, הפועלים הסינים חזרו לסין, ונגד יצחק הוגשה תביעה בבית המשפט בעיר נאנטונג שבמחוז ג'יאנגסו בסין. בית המשפט בסין קיבל את תביעתה של החברה הסינית וחייב את יצחק לשלם לה כ – 6,500,000 ₪.

החברה הסינית לא עצרה שם, והגישה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה לאכיפה בישראל של פסק הדין שניתן נגד יצחק בסין. משמעות הדבר היא כי החברה הסינית תוכל לפתוח בהליכי הוצאה לפועל כנגד רכושו ונכסיו של יצחק בישראל.

בהתאם לדין הישראלי, על מנת לאכוף בישראל "פסק חוץ", כלומר, פסק דין שניתן מחוץ לישראל, יש לעמוד במספר תנאים, כגון: פסק הדין ניתן במדינה שלפי דיניה בתי המשפט שלה היו מוסמכים לתת אותו, פסק הדין אינו ניתן עוד לערעור, החיוב שבפסק הדין ניתן לאכיפה על פי הדינים של אכיפת פסקי-דין בישראל ותוכנו של הפסק אינו סותר את תקנת הציבור וכו'.

אולם, תנאי נוסף, עליו בעיקר התבסס יצחק בהגנתו, הוא "הדדיות באכיפה". כלומר, בית המשפט יחייב נתבע בישראל בהסתמך על פסק דין שניתן נגדו במדינה זרה אך ורק אם אותה מדינה זרה אוכפת גם היא פסקי דין שניתנו בישראל נגד אזרחי המדינה הזרה.

במקרה שלנו, אף אחד מהצדדים לתביעה לא הצליח לאתר מקרה כלשהוא בו בית משפט סיני אכף, או סירב לאכוף, פסק דין ישראלי או להיפך, ולכן, יצחק טען להגנתו, שאין מקום לאכיפת פסק הדין שניתן נגדו בסין בגלל היעדר "הדדיות באכיפה".

בית המשפט המחוזי בתל אביב התבסס על הלכה שניתנה שנה קודם לכן בבית המשפט העליון, וקבע כי די בקיומו של פוטנציאל סביר לאכיפה של פסק דין ישראלי בסין ואין חובה לדרוש אכיפה בפועל. לאחר שבית המשפט בחן את הראיות ושמע את המומחים מטעם הצדדים, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי יש פוטנציאל סביר לאכיפה של פסק דין ישראלי בסין, והדבר מספק את "דרישת ההדדיות".

בית המשפט המחוזי בתל אביב, קבע, על כן, כי פסק הדין הסיני ניתן לאכיפה בישראל. כאמור, משמעות הדבר היא כי החברה הסינית תוכל לממש ולקבל את כספיו ונכסיו של יצחק בישראל.

יצחק לא ויתר, והגיש ערעור לבית המשפט העליון. יצחק טען בין היתר, כי הדין הסיני נמנע מלאכוף פסקי דין שניתנו במדינות שאינן צד לאמנה כלשהי עם סין, וטען כי בין ישראל וסין לא קיימת אמנה שכזו.

בית המשפט העליון דחה את ערעורו של יצחק וקבע כי בנסיבות בהן החוק הסיני מאפשר הכרה בפסק דין שניתן במדינה זרה גם בהיעדר אמנה בינלאומית, וכאשר לא הוצג פסק דין סיני המתייחס לאכיפה או אי אכיפה של פסקי דין ישראלים, הרי שיצחק לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי לא מתקיימת "הדדיות באכיפה" בין ישראל לסין.

בית המשפט העליון הוסיף, שיש לעודד עזרה הדדית של מערכות משפט זרות, ובפרט לאור יחסי המסחר הענפים בין ישראל לסין. לא ניתן להתעלם מהקשרים העסקיים המתפתחים בין ישראל לבין סין, בשיתופי הפעולה וההשקעות בתחומים השונים (טכנולוגיה, חקלאות, בטחון) ואי אכיפה של פסקי דין שניתנו בסין, רק בשל העובדה כי לא נמצא עד היום פסק דין סיני המתייחס לאכיפתו או אי אכיפתו של פסק דין ישראלי, עלולה לפגוע ביחסים המשפטיים והעסקיים בין המדינות.

לסיכום, נקבע כי ניתן לאכוף את פסק הדין הסיני בישראל, ומשמעות הדבר היא כי החברה הסינית תוכל לפתוח בהליכי הוצאה לפועל כנגד יצחק ולממש את רכושו לצורך פירעון החוב.

• תיק 7884/15 יצחק רייטמן נ' Jiangsu Overseas Group Co Ltd , ניתן ביום 14/8/2017 בבית המשפט העליון בירושלים.