המפיץ טען כי שימש כמפיץ בלעדי של BP בישראל בתחום הרכב, ובשלב מסויים הפרה BP את הסכם הבלעדיות והעניקה למפיץ אחר את זכויות ההפצה של מוצרי BP בישראל. המפיץ טען כי בשל הפרת הסכם הבלעדיות נגרמו לו נזקים בסך כ – 8.5 מליון ₪ והוא הגיש תביעה על סכום זה, לבית המשפט המחוזי.

המפיץ טען כי בפגישה שהתקיימה בין הצדדים במלון "השרון" בהרצליה, סוכם בין נציגי הצדדים בעל פה כי המפיץ יקבל בלעדיות בישראל ופרט אליו, לא יהא שום גוף מורשה למכור את מוצריBP לרכב ברחבי ישראל. הואיל וחברת BP מינתה את חברת נ. פלדמן ובנו בע"מ כמשווק מרכזי של מוצרי BP בישראל, הרי שבכך הפרה BP את התחייבותה כלפי המפיץ, ועליה לשאת בכל הנזקים שנגרמו לו.

BP טענה להגנתה כי בין הצדדים אין הסכם כתוב המעניק בלעדיות למפיץ. BP טענה כי המפיץ היה למעשה לקוח שלה, ככל לקוח אחר, אשר רכש ממנה סחורה, וטענה כי בפגישה המדוברת, לא הוענקה למפיץ זכות בלעדיות.

בית המשפט בדק בשלב ראשון, האם הוענקה זכות הפצה בלעדית לפרנס מוטור (המפיץ)?

הואיל ובין הצדדים (BP ו – פרנס מוטור) לא היה הסכם כתוב כלשהו, בדק בית המשפט האם טענת המפיץ, כי זכות הבלעדיות הוענקה לו בעל פה, הינה נכונה.

בית המשפט קבע כי לא היה הסכם בלעדיות בין המפיץ לבין BP. בית המשפט נימק מסקנה זו בכך שעדותו של נציג BP היתה אמינה וכי נציג BP העיד כי BP הינה אירגון גדול מאוד, וכי ההתקשרויות במסגרת אירגון זה נעשות בהסכמים כתובים אשר מגיעים מהמחלקה המשפטית של BP בלונדון.

כמו כן, חברת BP לא דרשה מהמפיץ שיפסיק את הפצת המוצרים המתחרים (של חברת וולוליין), דבר המעיד על כך שחברת BP ראתה במפיץ לקוח ככל הלקוחות ללא מעמד של מפיץ בלעדי.

גם בהתכתבויות שבין הצדדים, לא עלה עניין הבלעדיות.

לאחר קביעה זו, עבר בית המשפט לבדוק האם סיום ההתקשרות שבין הצדדים, נערך בצורה תקינה.

התברר כי בחודש 3/2012 הזמין המפיץ מחברת BP ארבע מכולות של מוצרי BP. שתי מכולות סופקו למפיץ אולם BP סירבה לספק את 2 המכולות הנותרות, על רקע מינוייה של חברת "פלדמן" כמפיצה מרכזית בישראל. הנזק שנגרם למפיץ, לטענתו, היה בסך 253,505 ₪ , המהווה את ההפרש שבין רכישת הסחורה מחברת BP לבין רכישת הסחורה מסוכן איטלקי, אשר גבה מהמפיץ מחיר גבוה יותר מהמחיר של BP.

בית המשפט קבע כי ההחלטה למנות את חברת "פלדמן" כמפיץ מרכזי בישראל התקבלה בסוף שנת 2011, אך למרות זאת נמנעה חברת BP מלהודיע למפיץ על כך ובכך נמנעה מהמפיץ האפשרות הליערך לסיום היחסים המסחריים שבין הצדדים. על כן, בחודש 3/2012 הזמין המפיץ את ההזמנות המדוברות מחברת BP מבלי שידע כי זכויות ההפצה הועברו למעשה, לחברת "פלדמן".

בית המשפט קבע כי למרות שחברת BP לא העניקה לפרנס מוטור (המפיץ) זכות הפצה בלעדית בישראל, הרי שבין החברות התקיימה התנהלות עסקית רציפה על פני שנתיים, מכוחה רכש המפיץ מוצרי שמן לרכבים מתוצרת BP. בית המשפט קבע כי המערכת החוזית שבין הצדדים נשלטת על ידי עקרון תום הלב, הקובע כי בהתקשרות חוזית, יש לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת.

הואיל ולא היה בין הצדדים הסכם כתוב, לא היתה מניעה מצד BP לסיים את היחסים המסחריים עם המפיץ. אלא, שבעשותה כן, היה על BP לנהוג בתום לב כלפי המפיץ. כפי שהוכח, בסוף שנת 2011 נערך הסכם הפצה בין BP לבין חברת "פלדמן", אלא שחברת BP לא גילתה עניין זה למפיץ, למרות שמסמעות הדבר היתה הפסקת הקשר המסחרי בין המפיץ לבין BP. אשר על כן קבע בית המשפט כי BP נהגה בחוסר תום לב בעת הפסקת ההתקשרות עם חברת פרנס מוטור, המפיץ.

אילו BP היתה פועלת בתום לב ובצורה הגונה, והיתה מגלה למפיץ כי קשרי המסחר בין הצדדים עומדים להיפסק, היה המפיץ מכלכל את צעדיו בהתאם ומונע את נזקיו. אולם, בשל העובדה כי המפיץ כלל לא ידע על הפסקת הקשר המסחרי, התחייב המפיץ לספק מוצרים לצד שלישי (חברת האנרגיה הישראלית "דלק"), והואיל וחברת BP סירבה לספק את 2 המכולות הנותרות, נגרמו למפיץ נזקים. הנזק שנגרם למפיץ הוא ההפרש בין מחיר המכולות כפי שנקבע עם חברת BP, לבין המחיר היקר יותר ששולם בפועל למפיץ איטלקי.

בית המשפט קבע כי הפרת חובת תום הלב הינה הפרת חוזה. הנזק שנגרם לפרנס מוטור, המפיץ, כתוצאה מהפסקת ההתקשרות עימה באופן מפתיע וללא הודעה מראש כלשהי, הינו הנזק האמור לעיל שהינו ההפרש בין מחיר המכולות כפי שנקבע עם חברת BP, לבין המחיר היקר יותר ששולם בפועל למפיץ איטלקי, שעומד על סך של 253,505 ₪.

אשר על כן, חוייבה חברת BP לשלם את הסך של 253,505 ₪ למפיץ.

• תיק 41514-09-12, פרנס מוטור אויל ישראל בע"מ נגד EasternMediterranean Ltd. BP ניתן ביום 24/12/2017 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד.