לאחר חתימה על מסמכי העסקה, התלווה יצחק לעופר להיכרות עם הספקים השונים של המפעל.

אחד הספקים, היה קיבוץ במרכז הארץ אשר סיפק עגבניות למפעל של עופר שנמכר ליצחק.

הקיבוץ, אשר ידע כי עופר מצוי בקשיים כלכליים, ביקש מעופר למסור לקיבוץ שיק נוסף בסך 250,000 ₪ על מנת להבטיח את התשלומים בעד העגבניות.

ע"פ ההסכם שבין יצחק לעופר, יצחק הפך להיות מורשה חתימה במפעל, הואיל ולא רצה שעופר יפזר שיקים שירעו עוד יותר את מצב המפעל.

יצחק ועופר חתמו על השיק בסך 250,000 ₪ ומסרו אותו לקיבוץ. השיק, היה של החברה התעשייתית שבבעלותו עופר, וזאת הואיל ופעילות המפעל טרם עברה לחברת "הארץ המובטחת" של יצחק.

הבנק, לא כיבד את השיק, מסיבות שונות.

הקיבוץ, הגיש תביעה נגד עופר, החברה התעשייתית שלו, יצחק וחברת "הארץ המובטחת".

הקיבוץ טען כנגד הנתבעים טענות שונות. בין היתר, טען הקיבוץ כנגד יצחק, כי בעצם חתימתו של יצחק על השיק, יצר יצחק ערבות אישית כלפי הקיבוץ. מכאן, שאם השיק חולל, צריך יצחק באופן אישי, לשלם לקיבוץ 250,000 ₪.

בפסק הדין קבע השופט כי חתימתו של יצחק על השיק, כמורשה חתימה של החברה התעשייתית, אינה מבססת ערבות אישית של יצחק לשיק.

סעיף 3 לחוק הערבות קובע כי "הערבות נוצרת בהסכם בין הערב לבין הנושה או בהתחייבותו של הערב שהודעה עליה ניתנה לנושה...".

עצם החתימה על שיק, כמורשה חתימה של חברה בע"מ, אינה גוררת אחריה ערבות אישית של החותם. חברה בע"מ, הינה ישות מלאכותית. היא פועלת על ידי אנשים בשר ודם שחותמים בשמה. כל עוד לא הוכח כי מורשה החתימה אשר חתם על השיק התכוון ליצור ערבות אישית (בכתב או בעל פה) לפירעון השיק – לא ניתן לחייבו בתשלום השיק שחולל. חריג לכך הוא מקרה בו מורשה חתימה ידע כי שיק לא ייפרע וניצל את מסך ההתאגדות של החברה על מנת לבצע מעשה מרמה כלשהו.

לסיכום, התביעה האישית כנגד יצחק – נדחתה.

מוסר ההשכל הוא, כי כאשר יש חשש כי שיק של חברה בע"מ עלול לא להיפרע, חשוב מאוד להחתים את בעלי החברה על כתב ערבות אישית מפורש, אשר יעניק ערבות אישית תקפה כנגד הסיכון של חילול השיק.

* מאמר זה מבוסס על מקרה אמיתי בו ייצג משרדנו את אחד הצדדים וזכה בניצחון גורף.