החברה טענה כי יש לדחות את תביעתו של אילן, הואיל ואילן בחר להיות עצמאי, וזאת למרות שהחברה הציעה לו מספר פעמים לעבוד כשכיר אצלה. עוד טענה החברה, כי אילן קיבל תשלום שהינו גבוה הרבה יותר משכרו של עובד שכיר בתפקיד זהה, ועל כן, זכויותיו הסוציאליות כבר ושלמו לו במסגרת ההפרש הנ"ל.

בית הדין האזורי קבע כי יש לראות את אילן כעובד של החברה וכי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד-מעסיק. למרות זאת, קבע בית הדין האזורי כי אילן אינו זכאי לפיצוי כלשהו מהחברה, וזאת הואיל ושכרו החודשי בסך כ – 38,500 ₪, היה גבוה בהרבה משכרו של עובד שכיר בתפקיד דומה אשר השתכר כ -20,000 ₪ בלבד. ההפרש בין הסכומים, מכסה את כלל זכויותיו הסוציאליות של אילן, ועל כן אין מגיע לו תשלום נוסף כלשהו.

אילן הגיש ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה, במסגרתו טען כי יש לבטל את פסק דינו של בית הדין האזורי ולקבוע כי על החברה לפצותו בגין מלוא תביעתו.

בית הדין הארצי סקר את ההלכות הקשורות להעסקת פרילאנסים אשר הוכרו בדיעבד כעובדים מן המניין וקבע כי בשל הפער שבין השתכרותו של אילן לבין השתכרותו של עובד שכיר בתפקיד זהה, אין אילן זכאי לתשלום כלשהו בגין זכויות סוציאליות.

מנגד, קבע בית הדין כי סיום העסקתו של אילן נעשה שלא כדין, הואיל ולא נערך לו שימוע. בכתב התביעה, ביקש אילן פיצוי בסך 100,000 ₪ בגין רכיב תביעה זה בלבד.

בית הדין הארצי קבע כי לו אילן היה נחשב לעובד שכיר בעת סיום העסקתו, היה אילן נהנה מתנאי פרישה מיטיבים שהיו מאפשרים לו "נחיתה רכה" מחוץ למערכת. אילן אף פוטר ללא שימוע. בנסיבות אלה, קבע בית הדין הארצי כי יש לפסוק לזכותו של אילן את הסכום אותו תבע בגין סיום העסקה לא תקין, בסך 100,000 ₪.

בסופו של יום, ערעורו של אילן התקבל בחלקו, והחברה חוייבה לשלם לו סך של 100,000 ₪ כאמור לעיל.

פסק הדין הנ"ל מוכיח כי הסתמכותו של מעסיק, על כך כי פרילאנס הינו קבלן עצמאי ולא עובד, עלולה להתברר כשגוייה בדיעבד, ולחייב את המעסיק בסכומים ניכרים.

לקבלת ייעוץ בנוגע לחשיפה לתביעות פרילאנסים, יש ליצור קשר עם משרדנו.

• תיק 3859-10-15 יוסף אילן נגד החברה לאוטומציה במינהל השלטון המקומי בישראל בע"מ, ניתן ביום 24/9/2019 בבית הדין הארצי לעבודה.