בית הדין לעבודה בחן תחילה, האם חלים בין הצדדים יחסי עובד-מעסיק. ככל שהתשובה על כך תהא שלילית, הרי שלא ניתן לפסוק לזכותו של אנטון פיצוי כלשהו.

פסקי דין רבים קבעו כי מעמדו של אדם כעובד או כעצמאי, אינו נקבע בהתאם למה שהוסכם בין הצדדים, אלא על פי נסיבות המקרה.

היוזמה, להעביר את אנטון למעמד של עצמאי, היתה של החברה. בין הצדדים לא נחתם הסכם כלשהו כאשר עבר אנטון למעמד של עצמאי.

עבודתו של אנטון, השתלבה במערך הייצור של החברה, והיתה חלק אינטגרלי מהמערך האירגוני שלו. בנוסף, אנטון עשה שימוש בציוד העבודה ובחומרים של החברה. כאשר אנטון נעדר מעבודתו, הוא לא נדרש להביא מחליף במקומו, אלא עובדי החברה היו מחליפים אותו. אנטון הוכיח כי לא עבד במקומות אחרים אלא רק עבור החברה.

בסיכומם של דברים, לא היה הבדל בין עבודתו של אנטון לפני ואחרי שינוי מתכונת ההתקשרות. העבודה היתה ונותרה עבודת צביעה והתזה על בדי ג'ינס. לא הוכח שלאנטון היה עסק עצמאי שבמסגרתו ניתנו השירותים לנתבעת.

על כן, קבע בית הדין כי בין הצדדים חלים יחסי עובד-מעסיק, וכי יש לקבוע מהן הזכויות אשר אנטון לא קיבל מהחברה במשך 6.5 שנות ההתקשרות ביניהם.

שכרו הממוצע של אנטון עמד עד 14,000 ₪ לחודש, ובהתאם לכך נקבעו הסכומים שיש לשלם לאנטון בגין פיצויי פיטורים, פנסיה, חופשה, חגים, הבראה, ונסיעות.

סך הכל חוייבה החברה לשלם לאנטון 251,609 ₪. כמו כן, חוייבה החברה לשלם לאנטון 15,000 ₪ הוצאות ושכ"ט עו"ד.

פסק דין זה ממחיש היטב את הסיכון הרב בהעסקת פרילאנסים, ואת הסכומים הגבוהים שעלולים להיפסק כנגד מעסיקים בגין כך. נושא זה הינו אחד מהנושאים שבהם יש לקבל ייעוץ מקיף, לפני ביצוע ההתקשרות בפועל.

• תיק 25594-02-16, אנטון מנקייב נגד וואן וויי בע"מ, ניתן ביום 20/5/2019 בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.