במסגרת תנאי העסקה אלה הוגדר, בין היתר, מענק בונוס בגובה של 10% מפיצוי שעתידה לקבל החברה בשל פינוי מפעל החברה מאזור התעשייה "ארז" שבכניסה לרצועת עזה.

נוסח חוזה העבודה אושר ע"י ועדת הביקורת ולאחר מכן גם אושר ע"י דירקטוריון החברה ונחתם ע"י יו"ר הדירקטוריון (אשר משמש גם כמנכ"ל החברה).

בחודשים שלאחר אישור הסכם העבודה, פעלה החברה באופן שתואם את האמור בהסכם, ותנאי העבודה של רענן עודכנו בהתאם לתנאי ההסכם.

בין רענן לבין החברה נחלקו הדעות, בעניין הבונוס שהוזכר בחוזה ההעסקה שגובהו עמד על 566,909 ₪. החברה טענה כי כיוון שהסכם ההעסקה אינו חתום ע"י מנכ"ל החברה, הסכם זה אינו תקף.

רענן הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה על מנת שיפסוק בשאלה האם הסכם ההעסקה תקף, והאם רענן זכאי לבונוס?

בית הדין האזורי לעבודה קבע כי הפרוטוקולים של ועדת הביקורת ושל ישיבת הדירקטוריון אינם יכולים להעיד על ההסכמה של המנכ"ל לקבל את ההסכם ועל כן אין תוקף להסכם ההעסקה ומשום כך רענן אינו זכאי לבונוס.

רענן ערער לבית הדין הארצי לעבודה, אשר דן בנושא לעומק, והפך את פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה. בית הדין הארצי קבע כי הפרוטוקולים של ועדת הביקורת וישיבת הדירקטוריון, היוו ראיה להסכמה לתנאי ההסכם כנדרש.

עוד קובע בית הדין הארצי לעבודה כי העובדה שמנכ"ל החברה אינו חתום על הסכם העבודה אינה מהותית. זאת, מקום שהמנכ"ל אישר את ההסכם במפורש במסגרת כובעו כיו"ר הדירקטוריון, לרבות חתימתו על פרוטוקול ההחלטה, והצדדים אף פעלו לפי ההסכם בעת עבודתם המשותפת. 

על כן, בית הדין הארצי לעבודה קבע כי על החברה לשלם לרענן את הבונוס בסך של 566,909 ₪.

* תיק 31829-10-18 רענן אלרגנד נגד נורדן טכנולוגיות בע"מ ואחרים, ניתן ביום 28/5/19 בבית הדין הארצי לעבודה.