תפריט נגישות

האם מתקיימים יחסי עובד-מעסיק בין חבר קיבוץ לבין מעסיק פרטי?

מר ירון קרונר ("התובע" או "ירון") הינו חבר קיבוץ ניר דוד, אשר הגיש תביעה לבית הדין לעבודה ע"ס 751,505 ₪ כנגד חברת פתוח שאן בע"מ ("החברה"). ירון טען כי מתקיימים יחסי עובד-מעסיק בינו לבין החברה ועל כן מגיעים לו מהחברה פיצויי פיטורים, חופשה, הבראה, קרן השתלמות, הפרשות לפנסיה ועוד.

החברה טענה כי בין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד מעסיק, וכי ממילא ירון הינו חבר קיבוץ ועל כן לא יכולים להתקיים בין הצדדים יחסי עובד-מעסיק.

העובדות הרלוונטיות הן:

קשרי העבודה בין הצדדים התחילו בשנת 1993 והסתיימו בשנת 2013, דהיינו, כ – 20 שנה. השירות אשר ביצע ירון עבור החברה הינו גירוש ציפורים משטחי המדגה של לקוחות החברה באזור עמק בית שאן. אין מחלוקת כי ירון שימש כאיש השטח בפעילותה של החברה. העובדים אשר עבדו תחת ירון, העידו כי ירון קיבל אותם לעבודה, כי הוא היה מנהל העבודה שלהם, וכי הוא סיפק להם את הציוד לצורך העבודה.

החברה הפנתה את בית הדין לעובדה כי לירון היו לקוחות רבים וכי החשבוניות אשר הוצאו לחברה לא היו רציפות. לעניין זה קבע בית הדין, כי מעיון בפנקס החשבוניות של ירון עולה כי מלבד פעילותו של ירון בשירות החברה, יתר הפעילות היתה שולית.

ירון נסע ברכב של החברה, מרבית התקופה בה נתן לחברה שירותים. החברה היא אשר אירגנה את פעילות גירוש הציפורים, והיא אשר מימנה את הפעילות. ירון היה בקשר ישיר עם נציגי החברה: מחלקת הנהלת חשבונות, מחלקת משאבי אנוש ועם נציג הביטוח של החברה.

בית הדין קבע כי מכל הנ"ל עולה כי פעילותו של ירון לא בוצעה במתכונת של "קבלן עצמאי" אלא כאחד ממנהליה, ועל כן יש לקבוע כי התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים.

עם זאת, הבחין בית הדין בין שתי תקופות שונות של העסקה, אשר יש להן השלכה רבה על הזכויות הסוציאליות המגיעות לירון מהחברה.

בתקופה משנת 1993 ועד לשנת 2009, יש לראות בירון "עובד מושאל" של הקיבוץ לחברה. בית הדין בחן את השאלה מה מעמדו של עובד חבר קיבוץ, אשר נשלח לעבוד מחוץ לקיבוץ בתאגיד בו הקיבוץ היה חבר או בעל מניות. מהעדויות שנשמעו בפני בית הדין עולה כי קיבוץ ניר דוד היה אחד מבעלי המניות בחברה, וכי הקיבוץ עצמו נעזר בשירותי הנתבעת. התובע נשלח על ידי הקיבוץ לעבוד בנתבעת, ותנאי שכרו נסגרו בין הקיבוץ לבין הנתבעת. התשלום בגין שכרו של התובע, הועבר ישירות לקיבוץ.

בשנת 2009 הודיע הקיבוץ לחברה כי בשל שינוי נהלים הנוגעים להפרטה, שכרו של ירון צריך להיות משולם לו ישירות ולא לקיבוץ.

על כן, בית הדין קבע כי רק החל משנת 2009 ואילך, שררו יחסי עובד-מעסיק ישירים בין ירון לבין החברה.

אשר על כן, קבע בית הדין כי זכויותיו הסוציאליות של ירון תחושבנה רק לגבי כ – 4 השנים שבין 2009 לבין 2013, מועד סיום קשר העבודה בין הצדדים.

החברה טענה כי שכרו האחרון של ירון, בסך 17,200 ₪ לחודש, היה גבוה בהרבה משכר של עובד שאינו קבלן עצמאי, באותה משרה. החברה ציטטה את פסקי הדין שניתנו בבית הדין הארצי לעבודה (אשר אותם סקרנו במאמרים קודמים). אלא שבית הדין קבע, כי במקרה זה, החברה לא הניחה תשתית עובדתית לכך כי ירון היה מקבל שכר נמוך יותר אם היה עובד "מן המניין" אצלה.

בסיכומו של דבר, נפסק לזכות ירון סך של 139,600 ₪ בצירוף 7,500 ₪ הוצאות משפט.

• תיק 14744-09-15, ירון קרונר נגד פתוח שאן בע"מ, ניתן ביום 3/10/2018 בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת.

הערה: על פסק הדין הוגשו ערעורים מטעם שני הצדדים לבית הדין הארצי לעבודה.

כתובת: שד' פל-ים 2, חלונות הסיטי – בניין אשל, חיפה

טלפון:  04-8661112

פקס: 04-8661113