תפריט נגישות

האם עובד יכול לקבל פיצוי ממקום עבודה אשר הפסיק לפעול?

פאולינה איפראימוב ו-3 חברותיה עבדו מספר שנים במפעל ר-צ פלסט בע"מ בשדרות ("המפעל").

ביום 30.11.2008 קיבלו העובדות הודעה מהמפעל על הפסקת עבודתן, זאת הואיל ונחשדו בגניבה. העובדות פוטרו מיד, מבלי ששולמו להן פיצויי פיטורין ודמי הודעה מוקדמת.

העובדות הגישו תביעה לבית הדין האזורי על סך 288,678 ₪, בה תבעו את זכויותיהן הסוציאליות וכן טענו להרמת מסך ההתאגדות בין המפעל לבין חברת נובה תעשיות פלסטיק בע"מ, אשר רכשה חלק מפעילות המפעל, וכן דרשו הרמת מסך בין המפעל לבין שמואל פיטשון, שהיה בעל המניות היחיד במפעל. העובדות טענו שפיטשון ניצל את "מסך ההתאגדות" והקים מספר חברות בניסיון להימנע מתשלום חובות לעובדים שעבדו במפעל ולנושים נוספים. בנוסף, העובדות טענו שיש חשש שלא ניתן יהיה להיפרע מהמפעל ולכן יש להכיר בפיטשון, כאחראי לחובות המפעל.

המפעל, חברת נובה ופיטשון טענו מנגד שהעובדות נתפסו גונבות מהמפעל מגשי אוכל, זומנו עקב כך לשימוע וכשלא הצליחו העובדות להסביר את פשר העניין – פוטרו. עוד טענו כי אין כל יריבות בין חברת נובה ופיטשון לבין העובדות ואין כל עילה להרים את מסך ההתאגדות.

בית הדין האזורי פסק, בין היתר, כי לא הוכח התנאי היסודי לדון בעילה של הרמת מסך שכן, לא הוכח, כי המפעל אינו בעל יכולת כלכלית לפרוע את חובותיו. יתרה מכך, לא הוכח כי למפעל נושים כלשהם, או כי המפעל לא עומד בהתחייבויותיו כלפיהם.

בעניין זכויותיהן הסוציאליות של העובדות פסק בית הדין כי העובדות זכאיות לפיצויי פיטורין, דמי הודעה מוקדמת, דמי חגים, פיצוי בגין אי הפרשת לקופת גמל, והפרשי שכר עבור משמרות לילה, בסך כולל של 213,097 ₪ לכל העובדות יחד.

עד כאן הכל טוב ויפה, אלא שהעובדות ידעו כי החברה שכנגדה ניתן פסק הדין (ר-צ פלסט בע"מ), ריקה מתוכן, ולא תשלם להם את הסכום שנפסק לטובתן בפסק הדין.

על כן, העובדות הגישו ערעור לבית הדין הארצי לעבודה כנגד הקביעה של בית הדין האזורי לפיה אין להרים את מסך ההתאגדות בין המפעל לבין פיטשון וחברת נובה.

העובדות טענו כי המפעל נשאר ללא לקוחות, ללא עובדים וללא כל כוונה לייצר בעתיד. לטענת העובדות, "הכל עבר כמו שהוא לנובה ללא תמורה", והמפעל נותר חסר כל.

יתרה מכך, בדיון שנערך בבית הדין הארצי לעבודה הצהיר בא כוחו של המפעל כי אין ביכולתו של המפעל לפרוע את פסק הדין וכי יש פסקי דין נוספים בהם חוייב המפעל לשלם כספים לעובדים. על כן, טענו העובדות כי יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את נובה, אשר באה בנעלי המפעל, ואת פיטשון, בעל המניות היחיד בה, בחובות המפעל.

בית הדין הארצי פסק כי הרמת מסך תיעשה במקרים שבהם נעשה שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה כדי להונות אדם או לקפח נושה, או במקרים בהם נעשה מעשה שפוגע בתכלית החברה, תוך נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתה לפרוע את חובותיה. בנוסף, יש לבחון האם החברה יכולה לפרוע את חובותיה.

נקבע, כי בתחום משפט העבודה, ניתן מעמד מיוחד לעובדי החברה כנושים לצורך בדיקת ההצדקה להרמת מסך, שכן, מדובר בנושה מסוג מיוחד אשר החברה נושאת כלפיו באחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת, מכח חובת תם הלב המוגברת הקיימת ביחסי עבודה.

בית הדין הארצי לעבודה קבע כי בדיקת מדוקדקת של חומר הראיות, מעלה כי המפעל רוקן את כל נכסיו, המכונות והמלאי, הפסיק לייצר והעביר את כל פעילותו לחברת נובה. למעשה, למפעל אין עובדים, אין לקוחות ואין מנכ"ל. נובה פועלת באותה כתובת של המפעל, עם אותו הטלפון, וכל לקוחות המפעל הופנו לחברת נובה. כך גם מנכ"ל המפעל והמזכירה הראשית עברו לעבוד בתפקידים מקבילים בחברת נובה.

בית הדין הארצי נתן דעתו גם לעובדה כי חברת נובה נוסדה באותו החודש בו פוטרו העובדות, וכי באותו הזמן, עמדו כנגד המפעל מספר תביעות בסכומים לא מבוטלים בבתי הדין לעבודה ובבתי המשפט השונים.

לאור עקרונות אלו, ובנסיבות העניין, פסק בית הדין הארצי כי המפעל רוקן מכל תוכן ופעילות, כאשר בנעליו נכנסה חברה אחרת (חברת נובה). המסך במקרה זה, כפי שקבע בית הדין הארצי, הוא שקוף כך שלא צריך להרימו. על כן יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את חברת נובה ופיטשון באופן אישי, בחיובי המפעל כלפי העובדות.

המפעל, נובה ופיטשון לא הסתפקו בכך, ובצעד חריג הגישו עתירה על פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה, לבית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק (בג"צ).

בג"צ קבע כי פיטשון עשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות במטרה להתחמק מתשלום חובותיו של המפעל לעובדות, וכן כי נובה הוקמה על מנת להוות "כלי קיבול" לנכסי המפעל הכל במטרה לרוקן את נכסי המפעל ובכך למנוע מנושיו את היכולת להיפרע ממנו.

בג"צ חיזק את מסקנות בית הדין הארצי ופסק שעוד בראשית שנות האלפיים נקבע כי יש להרחיב את השימוש בכלי של "הרמת מסך" ככל שהדבר נוגע לעובדים נוכח העובדה שהעובד אינו "נושה וולונטארי" אלא נושה מסוג מיוחד אשר כלפיו מוטלת על החברה אחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת.

אי לכך, עתירתם של המפעל, נובה ופיטשון נדחתה, ונפסק כי העובדות זכאיות לקבל את סכום פסק הדין (213,097 ₪) גם מפטישון באופן אישי וגם מחברת נובה תעשיות פלסטיק בע"מ, יחד ולחוד. כמו כן, חוייבו פטישון, חברת נובה והמפעל, בהוצאות משפט בסך 30,000 ₪.

• בגץ 132/15 ‏ר-צ פלסט בע"מ ואחרים נ' איפראימוב פאולינה ואחרים, ניתן ביום 5.4.2017 בבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ.

כתובת: שד' פל-ים 2, חלונות הסיטי – בניין אשל, חיפה

טלפון:  04-8661112

פקס: 04-8661113