ליאור הינו איש עסקים ידוע. לפני כשנתיים הפך ליאור לזכיין של רשת ידועה בתחום המזון. בעת רכישת הזיכיון, שילם ליאור לרשת כ – 2 מליון ₪, והשקיע כספים רבים בפתיחת הסניף המקומי. בעת רכישת הזיכיון, לא נחתם בין ליאור לבין הרשת כל הסכם ואף לא הוחלפו בין הצדדים טיוטות הסכם כלשהן, ככל הנראה בשל היחסים הטובים ששרו בין הצדדים באותה העת.

לימים, נקלעו הרשת וליאור לסכסוך. הרשת פנתה לליאור ודרשה מליאור דמי זיכיון חודשיים בסך 25,000 ₪ בחודש. ליאור טוען, כי מעולם לא הסכים לשלם דמי זיכיון חודשיים אלה, הגם שידוע לו, כי זכיינים אחרים משלמים דמי זיכיון לרשת מדי חודש.

יצחק הינו איש עסקים ותיק העוסק בתחום הבנייה. שכנו של יצחק, עופר, הינו בעל מפעל תעשייתי המעסיק 300 עובדים. לימים, נקלע עופר לקשיים כלכליים והציע ליצחק לרכוש את המפעל. לאחר דין ודברים סוכם כי יצחק ירכוש את המפעל ואת הקרקע עליה יושב המפעל בסכום כולל של 160 מליון ₪. העסקה כללה את רכישת הפעילות של המפעל, אך לא את חובותיו של עופר לנושים השונים. פעילות המפעל עברה בסופו של דבר, לחברה בע"מ בשם "הארץ המובטחת" אותה הקים יצחק במיוחד לעסקה זו.

מירב הינה הבעלים של חברת מסחרית מצליחה בתחום המיתוג, בין החברות הגדולות בארץ בתחום זה. לקוחות החברה הם חברות נדל"ן גדולות וחברות היי טק הזקוקות למיתוג או מיתוג מחדש.

לפני מספר חודשים קיבלה מירב פניה מאדם בשם אילן אשר סיפר למירב כי הוא ושותפיו עומדים להקים מיזם של התחדשות עירונית במתחם מבוקש במרכז תל אביב, פרוייקט אשר ההיקף הכספי שלו נאמד ב – 70 מיליון ₪.

ראשית, נבהיר מהו סעיף "גב אל גב": מזמין כלשהו מבקש לבצע עבודות בנייה כלשהן. המזמין שוכר קבלן ראשי, אשר מתחייב לבצע את כל העבודות בפרוייקט. הקבלן הראשי שוכר קבלני משנה לביצוע עבודות חשמל, אינסטלציה, גמר, וכו'.

בהסכם שבין הקבלן הראשי לקבלן המשנה, נרשם סעיף שאומר שהקבלן הראשי ישלם לקבלן המשנה, רק לאחר קבלת כספים מהמזמין. סעיף זה אמור להגן על הקבלן הראשי, מפני מקרים בהם המזמין יסרב לשלם לו אך למרות זאת המזמין יהא חייב לשלם לקבלן המשנה, וכך עלול להפסיד כספים או לקרוס כליל.

רונן עוסק שנים רבות בעבודות בניה, שיפוצים והחזקת מבנים והוא מעסיק צוות של כ – 15 עובדים. בין לקוחותיו של רונן ניתן למצוא בתי אבות, חברות להשכרת נדל"ן, רשת מכללות ארצית ועוד.

אוהד וחגי הם שותפים שווים בחברה בע"מ העוסקת בבנייה טרומית. עם הזמן גדלה החברה וסיפקה מבנים לממשלה, לחברות בנייה ולמוסדות שונים והעסיקה כ – 180 עובדים. מחזורה השנתי של החברה הגיע ל – 40,000,000 ₪.

לפני מספר שנים החליט אוהד כי ברצונו לפרוש מהחברה ולאחר מו"מ חתמו אוהד וחגי על הסכם בו רכש חגי את כל מניותיו של אוהד בחברה בסך של 20,000,000 ₪. מספר שנים לאחר חתימת ההסכם, נזכר אוהד כי הדו"ח הכספי של החברה הראה כי לחברה יש זכות לחלק דיבידנד בסך של 30,000,000 ₪. אוהד הנרעש פנה לחגי ודרש ממנו לקבל את חלקו בדיבידנד, בסך 6,000,000 ₪. חגי מסר לאוהד כי ההסכם ביניהם כלל את כל הנושאים וכי כעת לא ניתן לדרוש ממנו או מהחברה כספים אשר לא הופיעו בהסכם.