שותפות עסקית מתחילה לרוב בהתלהבות גדולה, חלום משותף וסינרגיה מקצועית. אבל במציאות העסקית, לא תמיד הכול עובד בצורה חלקה. לעיתים, שותפים מגלים לאורך הדרך כי לא קיימת עוד התאמה בין חזון הצדדים, חלוקת התפקידים או ניהול הסיכונים. במצבים כאלה חשוב להבין מה האפשרויות המשפטיות ולפעול בצורה מושכלת.

עסקאות בין חברות נחתמות לרוב לאחר משא ומתן ארוך, בליווי עורכי דין מנוסים, ובמסגרת מסמכים מפורטים הכוללים כל סעיף וכל תרחיש אפשרי. אך מה קורה כאשר לאחר סגירת העסקה אחד הצדדים טוען שכוונת הצדדים הייתה שונה מלשון ההסכם? האם בית המשפט ייתן משקל למילים הכתובות או למטרת העסקה כפי שהיא נטענת בדיעבד?

 חברת גפן ג.מ. מקרקעין בע"מ עסקה ברכישת נכסים מניבים. בשנת 2013 רכשה החברה משרדים בנהריה באמצעות עו"ד דב שלו, שניהל את החברה והחזיק ב- 20% ממניותיה. יתר המניות הוחזקו בידי האחים חיים ושמעון יהודה, שהיו בעלי מניות אך לא שימשו אז כדירקטורים.

ביחסים עסקיים מורכבים, במיוחד בפרויקטי תשתיות גדולים, לא תמיד כל ההסכמות בין הצדדים מגובשות ומפורטות מראש במסמך אחד חתום. השאלה מה דינו של הסכם כזה, שכולל רק חלק מהתנאים?

חברת שטאנג בניה והנדסה בע"מ זכתה במכרז לביצוע פרויקט עבור איגודן (איגוד ערים לתשתיות איכות הסביבה), וחתמה בשנת 2014 על הסכם קבלן משנה מול חברת כור מתכת לביצוע עבודות התקנת והרצת צנרת. ההתקשרות עברה שינויים תוך כדי תנועה והצדדים חתמו על תוספת להסכם זה.

 בשנת 2015 רכשה חברת א.א. הכל לגן 2015 בע"מ את פעילותה העסקית של חברת הכל לגן מ.נ. בע"מ מידי נתן ותהילה שיין. לטענת החברה הרכישה כללה גם את המוניטין שנצבר. מספר שנים לאחר מכן, בשנת 2021, החלו בני הזוג שיין למכור מוצרים דומים לאלה של החברה.

ההחלטה על המבנה המשפטי שבו תפעל יוזמה או פרויקט היא אחת ההחלטות האסטרטגיות המשפיעות ביותר על פעילותה ארוכת הטווח של כל מסגרת עסקית או ארגונית.

מנכ"לים ומנהלי כספים נדרשים לשקלל כבר בשלב הראשוני שיקולים של מיסוי, אחריות משפטית, דרישות רגולציה, גמישות בניהול, יכולת גיוס הון, אפשרויות פרישה או מכירת חלק מהפעילות, והיבטים תדמיתיים מול משקיעים, לקוחות ותורמים.

הבחירה הנכונה יכולה לייעל תהליכי עבודה, להקטין חשיפה לסיכונים ולמקסם את השגת היעדים, ואילו בחירה שאינה מתאימה עלולה להכביד בירוקרטית, לפגוע בגיוס משאבים ואף לסכן את בעלי השליטה.