נאוה סירטו עבדה בקבוצת "הפניקס ביטוח/פנסיה" כ – 13 שנה. בעקבות אי שביעות רצון של המעסיקה מתפקודה של העובדת, ביקשה המעסיקה לסיים את עבודתה של העובדת. עקב היותה של העובדת בהריון, שילמה המעסיקה לעובדת את שכרה וזכויותיה באופן מלא לכל תקופת ההריון ובתקופה המוגנת שלאחריה.

ביום 1/4/18 ייכנס לתוקף צו הרחבה לפיו שבוע העבודה במשק יקוצר, וזאת לאחר שביום 19/3/18 פורסם צו ההרחבה באופן רשמי. בטרם נסקור את השינויים כתוצאה מצו זה, נבהיר בראשית הדברים, מהו צו הרחבה.

ניר אפרים הגיש מועמדות לעבודה במשרד הבריאות. ביום 14/3/16 נערך לניר ראיון עבודה.

ביום 16/3/16 הודיעו לניר טלפונית כי הוא התקבל לעבודה. ניר מילא טפסים שונים, השלים את הליכי הקליטה וסוכם עימו כי יחל לעבוד ביום 1/5/16.

שמעון בן אלי עבד בחברת קומבה בע"מ במשך כ - 20 שנה כמנהל פרוייקטים. בן אלי פוטר מעבודתו, והגיש כנגד חברת קומבה בע"מ תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה. תביעת העובד היתה ע"ס כ – 740,000 ₪ בעילות שונות. בין היתר טען העובד כי לא בוצע לו שימוע כדין טרם סיום העסקתו.

ניסים אוזן עבד בבנק הפועלים כ – 35 שנה, בין היתר כמנהל סניף. אוזן הגיש לבית הדין לעבודה תביעה כנגד בנק הפועלים וכנגד מנכ"ל הבנק, מר אריק פינטו באופן אישי, תביעה על סך של כ – 2,500,000 ₪ בגין התעמרות במקום העבודה והעברתו מסניף לסניף ללא התחשבות בו.

רבקה רוזנבאום עבדה בחברת "דובק" כ – 22 שנה בתפקיד פקידת רכש. לרבקה נערך שימוע והיא פוטרה יומיים אחריו. במועד פיטוריה היתה רבקה בת 65.5 שנים.

לטענת רבקה, ההחלטה לפטרה, נעשתה על רקע גילה הביולוגי, ביחס לחברותיה למחלקה, אשר צעירות ממנה. לטענתה של רבקה, השימוע אשר נערך לה היה פגום מיסודו, שכן הליך השימוע נעשה למראית עין בלבד וכאשר ההחלטה לפטרה כבר התקבלה.

לטענתה של רבקה, פיטוריה רק מחמת גילה, מהווים הפרת זכות השיוויון, בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח – 1988.

רבקה טענה כי לו ניתן לה לפרוש בגיל 67, היא היתה מגיעה לצבירת זכויות פנסיוניות בשיעור 50% ולא 46.5% כפי שצברה במועד פיטוריה.