GEBREMADHEN HABTOM HAILE הינו עובד זר אשר עבד במסעדה בנתניה, בתור עובד כללי ושוטף כלים, על בסיס שכר שעתי ובמתכונת של שישה ימי עבודה בשבוע.

מנהל המסעדה קיבל את התובע לעבודה וסיכם איתו את שכרו ותנאי העסקתו. כחודש לאחר תחילת העבודה הודיע מנהל המסעדה לעובד ששכר העבודה ישולם לו ע"י קבלן בשם משה. המסעדה פיקחה על שעות העבודה באמצעות דיווחי נוכחות וסיפקה לעובד ארוחות. מנהל המסעדה נתן לעובד הוראות עבודה ואליו פנה העובד לבקש העלאת שכר.

המסעדה התקשרה עם אדם בשם משה אביר, אשר סיפק למסעדה "שירותי שכר וטיפול בפליטים", אביר היה אחראי על הנפקת תלושי השכר (באמצעות יישות נוספת: בסקוויה טמיטופה פרסיוס) ותשלום שכר העבודה של התובע (באמצעות חברת אלמוג קשיטה בע"מ).

לאחר סיום העסקתו, הגיש העובד תביעה לבית הדין לעבודה, בטענה שלא שולמו לו שעות נוספות ולא קיבל זכויות סוציאליות שונות.

ורד עבדה כאחראית מחלקת כספים והנהלת חשבונות במשך כשנה וחצי בחברה העוסקת בייבוא, שיווק והתקנת מוצרי בטיחות.

בין הצדדים נחתם הסכם העסקה בכתב אשר הגדיר את היקף העבודה כדלקמן:

"העובד יעבוד בהיקף משרה מלאה (משרת אמון / גלובאלי) – בימים ראשון-חמישי בין השעות 8:00-17:00 כולל 1/2 שעת הפסקת צהריים בתשלום על חשבון המעביד. מובהר ומוסכם שבמשרה זו יתכן ויהיה צורך ולעבוד גם מעבר לשעות המוסכמות הנ"ל.

"המשרה הינה משרת אמון, ללא תשלום בעבור שעות נוספות. העובד יחתים כרטיס לצורך בקרה על שעות העבודה של העובד ע"י מנהלי החברה."

לאחר שורד פוטרה מעבודתה, הגישה ורד לבית הדין לעבודה תביעה בגין גמול עבור שעות נוספות.

רויטל ליכטנפלד עבדה בתעשייה האווירית 25 שנה. בשנת 2019 בהיותה בת 61, ביקשה לפרוש מן העבודה בפרישה מוקדמת בתנאים מיטיבים.

עם פרישתה, נחתם הסכם פרישה בין רויטל לתעשייה האווירית המושתת על הסכם קיבוצי שנחתם בין התעשייה האווירית להסתדרות הכללית בשנת 2016.

בהתאם להסכם הקיבוצי, חתמה רויטל על הסכם פרישה זהה להסכם עליו חתמו כל הפורשים במסלול קצבה מוקדמת. גם לאחר שחלפו המועדים שנקבעו בהסכם הקיבוצי המשיכה התעשייה האווירית להפעיל אותו.

דן אליהו עבד בחברה של בן דודו, ג.ס נחום אחזקות בע"מ, העוסקת בשירות קריאת מונים וחלוקת מכתבים לספקיות גז, במשך כ-3 שנים.

שכרו של דן נקבע בהתאם למספר קריאות מונה הגז שביצע, ומספר המכתבים שחילק לצרכנים, וזאת בהתבסס על דיווחים שהעביר דן למעסיקו.

בחודש יולי 2020, או בסמוך לכך, התעורר בחברה חשד כבד כי דן בחר להעביר דיווחים כוזבים בדבר קריאת מוני הגז, וזאת מבלי שביקר כלל ביעדים עליהם דיווח. זאת, בהתבסס  על תלונות רבות מצד חברת אמישראגז שהיתה לקוחה של החברה.

אביחי סודרי עבד משנת 2016 בתפקיד מנכ"ל בחברת וקטיס קליימס סרביסז בע"מ העוסקת בביטוח.

במהלך השנים קיבל אביחי מספר העלאות שכר ובונוסים ומתוקף תפקידו היה בקשר ישיר עם חברת האם - מיוניק רינשורנס (Munich Reinsurance), חברה גרמנית העוסקת בביטוח משנה.

בשנת 2019 נמכרו מניותיה של מיוניק לחברת סוויס ריאינשורנס קומפני לימיטד.

לאחר מכירת המניות פוטר אביחי אחרי הליך שימוע.

נוריאל צין עבד בחברת הארגז כ-4 וחצי שנים בתפקיד בכיר.

חוזה ההעסקה עליו חתם בתחילת דרכו בחברה, מכיל סעיף המגדיר את השכר הגלובלי שלו, כאשר מצויין כי 20% משכר זה הוא למעשה תשלום עבור שעות נוספות.

בתלושי השכר שקיבל נוריאל לא הופיע פיצול של השכר באמצעות שורה נפרדת עבור גמול בגין עבודה בשעות נוספות, וחישוב ההפרשות הסוציאליות התבצע ביחס לשכר הכולל.

לאחר סיום עבודתו, הגיש נוריאל תביעה ע"ס של כ-150,000 ₪ לבית הדין לעבודה בטענה כי לא שולם לו גמול עבור השעות הנוספות שעבד במהלך השנים.