אמין סליימה עבד במסעדה בשם "רוי" בעיר אשדוד, כ – 5 שנים, מחודש 8/2007 ועד לחודש 12/2012, כעובד מטבח.

אמין טען כי עבד שעות נוספות וכי לא שולם לו גמול בגין שעות נוספות. על כן, טען אמין כי מגיע לו תשלום בסך 309,814 ₪ בגין שעות נוספות.

אין מחלוקת בין הצדדים כי אמין הועסק במסעדה 302 שעות בחודש; אין מחלוקת גם על גובה שכרו של אמין כפי שהוא משתקף בתלושי השכר.

רענן אלרגנד עבד בחברת נורדן טכנולוגיות בע"מ בתפקיד חשב, במשך למעלה משמונה שנים.

במרץ 2012 החליט דירקטוריון החברה שיש לערוך הסכם עבודה מסודר עם רענן ולשם כך הוקמה ועדת ביקורת.

במהלך תקופת העבודה נוהל משא ומתן בין רענן למנכ"ל החברה בגין תנאי העסקתו של רענן.

ברק בלימה עבד כ – 4 שנים כמאבטח בחברת מיקוד שמירה. בפועל, ביצע ברק תפקיד של מאבטח ביחידת השמירה של ראש הממשלה ומשפחתו.

לאחר סיום עבודתו של ברק, הגיש ברק תביעה כנגד מעסיקתו לשעבר, במסגרתה טען טענות שונות ובין היתר, כי עבד בשעות נוספות ולא קיבל שכר על כך.

פנחס מזרחי הוא מכונאי, אשר בגיל 72 החל להיות מועסק במוסך שהופעל על ידי אייל בלחסן. פנחס פוטר בגיל 82, לאחר כ – 10 שנות עבודה במוסך, וניתן לו מכתב פיטורים.

פנחס דרש שלאחר פיטוריו ישולמו לו פיצויי פיטורים, אך מעסיקו סבר כי אין חובה כזו, לאור העובדה כי פנחס החל את עבודתו וסיים אותה, לאחר גיל הפרישה. כמו כן, טען פנחס כי המעסיק היה חייב לבצע עבורו הפרשות לפנסיה, אולם המעסיק טען כי אין חובה כזו לאור העובדה כי פנחס עבר את גיל הפרישה.

יעקב בן אריה עבד בחברת מאגר מחסנים לוגיסטיים בע"מ כ – 10 שנים בתפקיד מנהל מחסן. לאחר סיום עבודתו הגיש יעקב תביעה כנגד החברה על סך של 277,763 ₪, ובה טען מספר טענות, ובין היתר כי בתקופת עבודתו עבד שעות נוספות אשר לא קיבל תגמול בגינן. יעקב העריך כי עבד כל יום 2.5 שעות נוספות ודרש מבית הדין לעבודה להורות לחברה לפצותו בגין כך בסכומים נכבדים.

 לירון כהן עבדה במלון קלאב הוטל טבריה כ - 14 שנה.

ביום 26.11.16 זימנה החברה את לירון לשימוע לפני פיטורים, בשל בעיות משמעת. השימוע נערך יומיים לאחר מכן, ביום 28.11.16. למחרת השימוע נמסר ללירון מכתב פיטורים. לאחר קבלת מכתב הפיטורים, הודיעה לירון לחברה כי היא נמצאת בחודש השני להריונה. החברה ביקשה מלירון אישור על הריונה, אך זה לא הומצא לחברה.

לאחר מספר חודשים הגישה לירון תביעה כנגד החברה על סך 140,940 ש"ח במסגרתה טענה לירון כי פוטרה בניגוד לחוק הואיל ולא התקבל אישור לפיטורים מהממונה על עבודת נשים במשרד העבודה, וכן כי השימוע שנערך לה לא היה כדין.