לאחר 9 שנים של התקשרות, דדון הגיש תביעה לבית הדין לעבודה ע"ס 529,766 ₪ וטען כי למרות שהוגדר כקבלן עצמאי שסיפק שירותים לחברה באמצעות חברה בבעלותו, התקיימו ביניהם בפועל יחסי עובד-מעסיק. הוא ביקש להכיר במעמד זה על מנת לזכות בזכויות סוציאליות הנובעות מכך, כגון פדיון חופשה, הפקדות לגמל, דמי הבראה, פיצויי פיטורים, ופיצוי על פיטורים שלא כדין.

לטענתו, לאורך כל התקופה הוא השתלב בפעילות החברה באופן מלא ושימש בתפקידים ניהוליים בכירים, לרבות ניהול סניפים וניהול לקוחות אסטרטגיים, תוך שהוא כפוף למנהלי החברה ומשתמש במשאביה.

חברת אוריין, לעומת זאת, טענה כי ההתקשרות עם דדון הוגדרה מראש כהתקשרות עם קבלן עצמאי, וששולמה לו תמורה גבוהה משמעותית מזו של עובדים שכירים בתפקידים דומים. בנוסף, טענה חברת אוריין, שהבחירה במעמדו העצמאי נעשתה בהסכמתו המלאה וכי לאורך השנים נהנה דדון מהטבות מיסוי כעצמאי.

למרות העובדה כי דדון העניק את השירותים לאוריין באמצעות חברה, קבע בית הדין  כי אכן התקיימו יחסי עובד-מעסיק  בין הצדדים, בהתבסס על מבחני ההשתלבות והקשר האישי. עם זאת, כיוון שהתמורה ששולמה לדדון, היתה גבוהה בהרבה מהתמורה לה זכאי עובד שכיר בתפקיד מקביל, קבע בית הדין כי התמורה ששולמה לדדון בפועל, כללה את כל זכויותיו הסוציאליות ואף מעבר לכך. בהתאם לכך, ולמרות העובדה כי דדון הוכר כעובד של אוריין, תביעתו של דדון נדחתה.

בשל העובדה כי נקבע שהתמורה ששולמה לדדון גילמה את כל הזכויות הסוציאליות שהגיעו לו, בית הדין דחה את כלל רכיבי התביעה ולא פסק לדדון פיצוי כלשהו, ואף חייב אותו בהוצאות משפט לחברת אוריין בסך 15,000 ₪.

ניתן לראות בפסק דין זה, כמו בפסקי דין רבים, כי בית הדין לעבודה בוחן את יחסי העבודה לא על פי המסגרת הפורמלית שבה מתקשרים צדדים (הסכם בין הצדדים, תלוש שכר/חשבונית מס, עוסק מורשה או אפילו חברה), אלא לפי מהות ההתקשרות האמיתית (ע"פ מבחנים שנקבעו בפסיקה).

*תיק 9631-07-20 סמי דדון נ' אוריין ש.מ. בע"מ, ניתן ביום 15/9/24 בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב -יפו