העובד תבע בבית הדין את כל ארבעת הגורמים שהיו מעורים בהעסקתו:

1. את החברה בעלת המסעדה;

2. את משה אביר אשר סיפק למסעדה "שירותי שכר וטיפול בפליטים";

3. את חברת אלמוג קשיטה בע"מ, אשר מסרה לתובע תלושי שכר;

4. ויישות נוספת, בסקוויה טמיטופה פרסיוס, אשר הנפיקה לתובע תלושי שכר.

בית הדין דן בשאלה האם יש לראות במסעדה כמעסיקתו של העובד (בין כמעסיקה בלעדית ובין כמעסיקה במשותף), וכן בשאלה האם מוטלות עליה כל החובות לתשלום זכויותיו של התובע.

לגרסת המסעדה, היא מקפידה על חוקי המגן לעובדים המועסקים בה, ודאגה מדי חודש בחודשו לברר עם התובע האם שכרו שולם לו כדין ואם יש לו טענות, והתובע מעולם לא הלין על תנאי העסקתו.

בית הדין ציין בפסק הדין כי העובדה שהמסעדה העבירה לגורם שלישי את האחריות להנפקת תלושי שכר ולהוצאת המחאה עבור שכר עבודה, היא כשלעצמה, אינה מסירה מהמסעדה את האחריות לשמירת זכויותיו של עובד.

בית הדין מצא כי התקיימו יחסי עבודה בין העובד והמסעדה, ויש לחייב את המסעדה בתשלום זכויותיו עבור תקופת ההעסקה, וזאת ביחד ולחוד עם 3 הגורמים האחרים שהיו מעורבים בהעסקת העובד.

בית הדין פסק לעובד בגין הפרשי שכר, פדיון חופשה שנתית ופיצויים שונים כ-25,000 ₪ וכמו כן גם 8,000 ₪ החזר הוצאות ושכ"ט עו"ד.

*תיק 18417-08-22 GEBREMADHEN HABTOM HAILE נ' נותן מן בע"מ ואח', ניתן ביום 29/7/24 בבית הדין האזורי לעבודה חיפה.