לפי ההסכם: "החל מיום הפסקת העבודה ועד היום בו יהיה הפורש זכאי לקבל ממבטחים פנסיית זיקנה (אך בפורשת - עד היום בו תהיה זכאית לקבל ממבטחים פנסיית זיקנה לפני גיל פרישת חובה) או עד היום בו תהיה מבטחים חייבת לשאיריו פנסיית שאירים, הכל לפי המוקדם, תשולם לפורש על-ידי החברה או גוף אחר שיקבע על ידה קצבה חודשית..."

סמוך לאחר החתימה על הסכם הפרישה, פנתה רויטל במכתב לראש מינהל תעסוקה בתעשייה האווירית וטענה כי היא מופלית לרעה כאישה בהתאם לתנאי הסכם הפרישה עמה. התקיימו שיחות, התכתבויות ופגישות, עד אשר נדחו טענותיה של רויטל והיא בחרה לעתור לבית הדין לעבודה.

בתביעתה טענה רויטל כי ההסכם מפלה אותה מגדרית, כאשר הוא מאלץ אותה לקבל מחברת מבטחים פנסיית זקנה בגיל 62, בעוד שגברים ממשיכים לקבל גמלה מן המעסיק עד לגיל 67. חיוב האישה למשוך פנסיה בגין 62 אינו מאפשר לה לרכוש מקרן הפנסיה זכויות עד גיל 67 וגורם לה נזק בשיעור הגמלה מגיל 67 בהשוואה לגבר.

עוד טענה רויטל כי התעשייה האווירית חוסכת כסף על נשים הפורשות בהשוואה לגברים. עלות פרישת עובדת נמוכה משמעותית מעלות פרישה של עובד.

סעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה התשמ"ח – 1988 קובע איסור הפליה במקום עבודה, לרבות איסור הפליה מטעמי מין, כדלקמן:

"2(א) לא יפלה מעסיק בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ–גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, מקום מגוריהם..."

לא היה חולק בין הצדדים, כי לו היו מוחלות הוראות הסכם הפרישה של רויטל על עובד גבר, הוא היה זכאי לזכויות עודפות בהשוואה לרויטל.

בהתבסס על כך, קבע בית הדין כי הוראות ההסכם נגועות בהפליה.

על כן, קבע בית הדין כי על התעשייה האווירית לשלם לרויטל פיצוי בגין הפסדיה בסך 703,108 ₪, ועוד סכום של 30,000 ₪ פיצוי בגין הפלייתה לרעה.

בנוסף, נפסק לטובתה של רויטל שכ"ט עו"ד בסך 22,000 ₪.

*תיק 39011-01-21, רויטל ליכטנפלד נגד התעשייה האווירית לישראל בע"מ, ניתן ביום 4/7/2024 בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו.