בית הדין האזורי קבע כי הסדר התשלום עבור שעות נוספות כפי שמפורט בהסכם ההעסקה אינו עומד בדרישות הפסיקה בכל הקשור לתשלום גמול שעות נוספות גלובלי:

1. מספר השעות הנוספות שבגינו משולם גמול השעות הנוספות הגלובליות אינו מצוין כלל בהסכם, ולכן לא ניתן לבדוק האם מדובר בגמול שהוא הוגן וסביר.

2. לא נערך מעקב אחר היקף השעות הנוספות שנוריאל עבד בפועל.

3. לא היתה הפרדה כלשהי בתלוש השכר בין השכר לבין רכיב השעות הנוספות הגלובליות. מאחר ותלוש השכר אינו עורך הפרדה, חל סעיף 5 לחוק הגנת השכר, שאוסר על תשלום שכר שכולל בתוכו גמול שעות נוספות.

על כן, בית הדין האזורי קבע כי השכר ששולם לנוריאל הוא השכר הרגיל, ועל בסיסו יש לשלם לו גמול שעות נוספות.

לבסוף, בית הדין פסק כי על חברת הארגז לשלם לנוריאל תשלום בגין  שעות נוספות בסך 153,869 ש"ח בהתבסס על תחשיב שהגיש נוריאל.

חברת הארגז הגישה ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה.

במהלך הדיון על הערעור התבהר כי נוריאל מחלק את השעות הנוספות שעבד ל-2 "סוגים":

1. שעות בהם שהה בביתו ושימש ככונן וכמי שנותן מענה בזמנים שאינו נמצא במקום העבודה.

2. שעות נוספות בהן עבד במקום העבודה.

בתביעתו של נוריאל הוא לא כלל את שעות העבודה בהן היה כונן מהבית. על יסוד זה, ראה בית הדין הארצי לעבודה את הסכמתו של נוריאל לכך ששכרו כלל גם גמול עבור שעות נוספות שעבד לכל הפחות בבית. הסכמה זו מלמדת על היותו של הסכם ההעסקה, לרבות הסעיף העוסק בשכר, אותנטי ומובן לנוריאל, עובד מנוסה בתפקיד בכיר.

על כן, קיבל בית הדין הארצי לעבודה את ערעור המעסיקה, חברת הארגז, ותביעתו של נוריאל נדחתה.

תיק  25953-05-23  חברת הארגז תעשיות בע"מ נ' נוריאל צין, ניתן ביום 19/4/24 בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.