שכר הבסיס, גמול השעות הנוספות ובונוס עבור המכירות היוו את השכר הקובע לצורך חישוב זכויותיו הסוציאליות. כלומר, ההפרשות הסוציאליות הופרשו מהשכר שכלל רכיבים אלה. אולם, התמריץ הוחרג מחישוב הזכויות הסוציאליות של מאיר.

כשסיים את עבודתו אצל הנתבעת, פנה מאיר לבית הדין לעבודה בטענה כי התמריץ הינו בונוס מכירות ויש להחשיב אותו כחלק מהשכר הקובע. בשל כך, תבע מאיר סכום של 40,534 ₪ מחברת KSP.

לטענת המעסיקה, הרכיב היה תלוי בפרמטרים שונים ולעיתים לא שולם כלל. הפרמטרים מהם נגזר התמריץ אינם בהכרח מדידים, ומטרתם להביא להצלחת החנות כגון: שירות טוב, טיפול בבירוקרטיה, ניהול קופה תקין, ניקיון ונראות הסניף, פתרון תקלות וכו'. התמריץ היה תלוי גם ברווחיות הסניף. לטענת המעסיקה, יש ברכיב זה מרכיב של עידוד, ולכן, התמריץ לא היה נגזרת של המכירות.

הפסיקה קובעת כי על מנת שסכום המשולם כשכר עבודה יהווה 'תוספת' ולא יהווה חלק מהשכר הכולל המשמש לחישוב פיצויי פיטורים, צריך שהתשלום יהיה מותנה בתנאי או במצב, כך שאם לא מתקיים התנאי או משתנה המצב – חדל התשלום.

ואכן, סכום התשלום שצויין כתמריץ בתלוש השכר השתנה ואף היו חודשים שלא שולם כלל.

לאחר שבית הדין לעבודה שקל את כל הראיות שהובאו בפניו, קבע בית הדין כי רכיב התמריץ אכן היה רכיב אותנטי ששולם בגין פרמטרים שונים, לפי שיקול דעת המעסיק, ובמקרה זה,  הוא אינו מהווה חלק מהשכר הקובע לחישוב הפרשות וזכויות סוציאליות שונות.

יש לשים לב שגם אם רכיב בתלוש השכר מוגדר כבונוס, תוספת, תמריץ או כל שם אחר, אין זה קובע אם הוא חלק מהשכר או לאו, אלא רק מהות הרכיב היא הקובעת.

תיק  7540-03-22 מאיר שמואל נגד קיי אס פי מחשבים צומת ביל"ו בע"מ, ניתן ביום 27/3/24 בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.

על פסק דין זה הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.