מבחינה משפטית, כאשר מתקיימים יחסי מרות בין מתלונן/ת לבין המטריד/ה, אין צורך להוכיח כי המתלונן/ת לא הראו כי אינם מעוניינים בהצעות או בהתייחסויות המיניות. כלומר, די בכך שהוכח כי היו הצעות או התייחסויות בעלות אופי מיני, על מנת שהמעשים יבואו בגדר הטרדה מינית בהתאם לחוק.

עוד קבע בית הדין האזורי, כי אין לחייב את המלון בפיצוי כלשהו בשל אי מילוי חובותיו כמעסיק, שכן עם קבלתה של העובדת לעבודה, המלון יידע את העובדת בנוגע לזהות הממונה על הטרדה מינית וכן מסר לה עותק מהתקנון למניעת הטרדה מינית. כמו כן, בית הדין האזורי סבר כי המלון טיפל בתלונה להטרדה מינית באופן תקין.

העובדת הגישה ערעור לבית הדין הארצי לעבודה וטענה כי האירועים שהתרחשו הינם הטרדה מינית וכי המלון לא מילא את חובותיו כמעסיק בנושא זה.

בית הדין הארצי לעבודה הפך את פסק דינו של בית הדין האזורי וקבע כי האירועים שקרו מהווים הטרדה מינית.

בית הדין הארצי קבע כי ניסיון הנשיקה הראשון של השף הסתיים בסירוב חד משמעי. באשר לניסיון הנשיקה השני, קיבל בית הדין הארצי לעבודה את גרסת העובדת לפיה היא סירבה לנשיקה זו. לכן, ביחס לאירועים אלה הוכחה התנגדות להצעות המיניות.

ביחס לנגיעות במכונית, בכתפה ובמפשעתה של העובדת, לא הוכח כי העובדת התנגדה להן. ואולם, ביחס לכך, קבע בית הדין כי אמנם לא התקיימו בין העובדת לבין השף יחסי מרות, אולם התקיימו ביניהם "יחסי השפעה" ועל כן, רף ההוכחה להוכחת התנגדות, הינו נמוך יותר מאשר רף ההוכחה הרגיל.

למעשה, בית הדין הארצי טבע את המונח "יחסי השפעה", וקבע קביעה חדשנית ותקדימית, לפיה, גם אם אין יחסי מרות בין מתלונן/ת למטריד/ה, עדיין יכולים להתקיים ביניהם "יחסי השפעה", ואם הדבר אכן כך, אזי המתלונן/ת לא יידרשו לעמוד בנטל ההוכחה הרגיל של הוכחת התנגדות להצעה או להתייחסות המינית.

בית הדין הארצי קבע כי "יחסי השפעה" במקום העבודה מצויים בין יחסי מרות (ממונה על עובד/ת – עובד/ת), לבין היעדר מרות (חברים לעבודה במעמד זהה). יחסי השפעה מתבטאים בניסיון של העובד ובוותק שלו במקום העבודה, מידת החשיבות המקצועית שלו במקום העבודה, מהות התפקיד, טיב קשריו עם עובדים אחרים, ועוד.

בית הדין הארצי קובע, כי כאשר מדובר בהטרדה מינית אשר בוצעה על ידי בעל השפעה, יש לקבוע כי רף ההוכחה המוטל על המוטרד/ת ביחס להוכחה כי המוטרד/ת הראו כי לא הם היו מעוניינים בהצעות המיניות שהופנו כלפיהם, נמוך מהנטל של מוטרד/ת אשר הוטרדו על ידי עובד/ת במעמד זהה להם.

על כן, יש להחיל סטנדרט זהירות מיוחד על בעל ההשפעה.

במקרה שלפנינו, קבע בית הדין כי התקיימו יחסי השפעה בין השף לבין העובדת. השף היה בעמדה מקצועית בכירה יותר מאשר העובדת, הוא היה בקשרים עם עובדים רבים, וכן הוותק שלו במלון היה כשנה וחצי לעומת העובדת אשר הוותק שלה היה שלושה שבועות בלבד. העובדה כי התקיימו בין הצדדים יחסי השפעה מצדיקה החלת סטנדרט מיוחד על השף ונדרשת ממנו זהירות יתרה באופן התנהגותו כלפי עובדים/ות במלון.

על כן, בית הארצי הדין קבע כי גם באירוע הנסיעה במכונית, בו העובדת לא הראתה ביטוי חיצוני להתנגדותה להצעות המיניות של השף, הוכח קיומו של ביטוי להתנגדות לאור יחסי ההשפעה שבין הצדדים. בית הדין הארצי קבע כי העובדת ניסתה לשבת במכונית במרחק מהשף ולמעשה "קפאה" במקומה נוכח נגיעותיו, וכי די בכך על מנת להוכיח את סירובה בהינתן יחסי ההשפעה שבין הצדדים.

כמו כן, קבע בית הדין הארצי כי המלון לא עמד בחובותיו לביצוע פעולות למניעת הטרדה מינית ולטיפול בתלונתה של העובדת. בית הדין קבע כי המלון לא ביצע את הפעולות הנדרשות למניעת הטרדות מיניות, כגון דרישה ישירה ואישית מכל ממונה ועובד להימנע מהטרדות מיניות, יידוע של העובדים בדבר התופעה ואופן הטיפול בה, וכן קיום פעולות הדרכה והסברה באופן קבוע.

עוד קבע בית הדין הארצי, כי המלון לא טיפל בתלונת העובדת באופן יסודי ותקין: המלון לא תיעד את הליך הבירור באופן יסודי, לא זימן עדה רלוונטית למתן עדות, ולא קיבל החלטה סופית בכתב ביחס לתלונת העובדת.

על כן, חייב בית הדין הארצי את השף לשלם לעובדת פיצוי בסך 40,000 ₪ בשל מעשי ההטרדה המינית, ואת המלון לשלם לעובדת פיצוי בסך 120,000 ₪ בשל הפרת חובותיו כמעסיק ביחס למניעת הטרדות מיניות וביחס לטיפול בתלונת העובדת במקרה זה.

כמו כן נפסקו לזכות העובדת הוצאות משפט בסך 25,000 ₪.

• תיק 35999-10-21, ניתן ביום 30/11/2022 בבית הדין הארצי לעבודה.

הערה: שמות הצדדים לא הותרו לפרסום.