יצחק וזוהרה עטיה הינם בעלים של משקים חקלאיים במושב עמיעוז המצוי באזור הנגב המערבי הידוע כ"עוטף עזה". משפחת עטיה העסיקה שלושה עובדים זרים מתאילנד במשקים החקלאיים במשך מספר שנים. עם סיום העסקתם הגישו 3 העובדים תביעה לבית הדין לעבודה בבאר שבע ע"ס 537,107 ₪ ובה טענו כי מגיעות להם זכויות שונות מתחום דיני העבודה.

כידוע, עובדים זרים זכאים למרבית הזכויות מדיני העבודה ועל כן, על מעסיקים אשר מעסיקים עובדים זרים להיות זהירים כפליים שכן לא רק שעובדים זרים זכאים לזכויות ה"רגילות" של עובדים ישראליים, אלא שהם אף זכאים לזכויות נוספות בשל היותם עובדים זרים.

דוד וונצובסקי עבד כשכיר בחברה המרכזית למשקאות, מפיצת "קוקה קולה" ("החברה"), במשך כ – 45 שנה, בתפקידים שונים. בשנת 1996 החל דוד לתת שירותים לחברה כעצמאי בתחום ההסעות.  

העסק הפרטי של דוד התפתח, ודוד העסיק בו למעלה מ – 100 עובדים ונתן שירותים גם ללקוחות אחרים.

לאחר סיום ההתקשרות בין דוד לבין החברה בשנת 2019, הגיש דוד תביעה לבית הדין לעבודה בתל אביב ע"ס כ – 1.4 מליון ש"ח, במסגרתה טען כי יש להכיר בו כעובד של החברה, בכל הקשור לעשרות השנים בהן סיפק דוד לחברה שירותים כעצמאי.

עובדת בבית מלון באילת הגישה תביעה בטענה להטרדה מינית. העובדת טענה כי עובד אחר אשר שימש כשף זוטר, הטריד אותה מינית בעת מסיבה שנערכה בחוף הים לעובדי המלון.

העובדת טענה כי השף ניסה לנשק אותה בעת שהיו באזור מבודד בחוף הים והיא התנגדה. לאחר מכן, טענה העובדת כי בעת שנסעו במכונית עם עובדים אחרים, אותו שף נצמד אליה, הניח את ידו על כתפה ולאחר מכן על ירכה הפנימית.

בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע דחה את מרבית טענות העובדת. בית הדין האזורי קבע כי לא הוכח כי העובדת חוותה הטרדה מינית וכי לא היו יחסי מרות בינה לבין השף, שכן השף לא היה ממונה עליה ותפקידו לא היה בכיר משל העובדת.

דנה שגב עבדה במכללה למינהל כעוזרת הוראה. בסיום העסקתה של דנה, דרשה דנה מהמכללה לשלם לה פדיון חופשה, עבור ימי חופשה שהיא לא ניצלה. המכללה סירבה לדרישה זו, ואף התברר כי המכללה מחקה את ימי החופשה של דנה מתלוש השכר שלה ואף לא ניהלה פנקס חופשה.

דנה הגישה תביעה כנגד המכללה, וטענה כי על המכללה לשלם לה פדיון ימי חופשה שכן לטענתה של דנה, היא לא שהתה בחופשה במשך תקופת העסקתה.

גולן חזנוביץ' עבד כשליח עבור חברת המשלוחים וולט, כאשר הובהר לו כי הוא אינו עובד של וולט אלא קבלן עצמאי. לגישתו של גולן, הוא היה עובד שכיר של וולט, ועל כן, הוא הגיש לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בקשה, במסגרתה טען כי יש לאשר תביעה ייצוגית כנגד חברת המשלוחים וולט, ע"ס 23,976,000 ₪ שכן שליחיה של וולט, הם למעשה עובדיה, ועל כן, מגיעות להם זכויות כגון פנסיה, ימי חופשה, נסיעות.

במסגרת בירור הבקשה לאישור תביעה ייצוגית, נדרש בית הדין לעבודה לקבוע, האם בין וולט לבין שליחיה, מתקיימים יחסי עובד-מעסיק?

ככל שהתשובה לשאלה זו תהיה שלילית – הבקשה לאישור תביעה ייצוגית תידחה.

ככל שהתשובה לשאלה זו תהיה חיובית – הבקשה לאישור תביעה ייצוגית תתקבל, שליחיה של וולט יוכרו כשכירים, וולט תצטרך לשלם לעובדיה בעבר ובהווה סכומים משמעותיים, וייתכן שאף תיאלץ לשנות את התוכנית העסקית שלה, המבוססת על ההנחה כי שליחיה אינם עובדים שכירים אלא עצמאיים.

עינית שניר עבדה כמורה בבית ספר בנתניה, כאשר מעסיקה היה משרד החינוך. בין עינית לבין מורה אחר בשם טארק, התקיימו ויכוחים בעניינים מקצועיים והיחסים ביניהם היו עכורים.