בית הדין האזורי לעבודה קיבל את תביעתו של גבריאל, וחייב את החברה לשלם לגבריאל את הסך של 353,283 ₪, בגין שעות נוספות שאותן עבד גבריאל עבור החברה.

בית הדין האזורי לעבודה קבע כי חוק שעות עבודה ומנוחה, אשר קובע את החובה לשלם לעבוד גמול עבור שעות נוספות, חל על גבריאל. בית הדין האזורי דחה את טענות החברה, כי בשל מעמדו של גבריאל כמנהל המוסך, חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל עליו.

בית הדין האזורי קבע כי גבריאל אינו נמנה על שכבת הניהול הבכירה בחברה, הוא לא קבע מדיניות, ולא השתתף בישיבות ההנהלה. לדעתו של בית הדין האזורי, לא מדובר בתפקיד הנהלה, או תפקיד הדורש מידה רבה של אמון.

החברה הגישה ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה, לבית הדין הארצי לעבודה. החברה טענה כי התקיימו כל המאפיינים המחריגים את גבריאל מתחולת חוק שעות עבודה ומנוחה: שכרו היה פי שלושה מהשכר הממוצע במשק, בנוסף לשכרו הוא קיבל מענקים והטבות בסכומים ניכרים, הוא היה שני בהיררכיה האירגונית בחברה, הייתה לו גישה למידע רגיש כמו דו"חות של פעילות עסקית של החברה, היה לו שיקול דעת מלא בנוגע לניהול היומיומי של המוסך, הוא קלט עובדים וסיכם איתם את שכרם, הוא היה אחראי על ביצוע רכישות עבור המוסך, הוא היה מעורב בגיוס לקוחות, ותפקידו היה בעל מידה מיוחדת של אמון אישי.

בית הדין הארצי לעבודה סקר את המצב החוקי בנושא. סעיף 30 (א) (5) לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע כי החובה לשלם שעות נוספות לא תחול על "עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי".

האם גבריאל עבד בתפקיד הנהלה, או בתפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי?

אם התשובה לכך היא חיובית, החברה לא תצטרך לשלם לגבריאל מעל 350,000 ₪ בגין עבודתו בשעות נוספות.

בית הדין הארצי לעבודה קבע כי גבריאל עבד כמנהל מוסך והיה כפוף לבעלים של החברה. גבריאל השתתף בישיבות פורום מנהלי המוסכים. במוסף הספציפי שגבריאל ניהל, הוא היה "המוציא והמביא" בכל הקשור לכל עניין ועניין במוסך – הוא קיבל עובדים לעבודה וסיכם איתם את תנאי שכרם. בצד המקצועי נמסרה לו האחריות הבלעדית להחלטות, והיו לכך השלכות כלכליות נרחבות.

גבריאל היה אחראי על גיוס לקוחות למוסך, ביצוע רכישות, ומשא ומתן עם שמאים. להחלטות אלה של גבריאל הייתה השפעה ישירה על רווחי היחידה הכלכלית עליה גבריאל היה ממונה.

בגזרת האחריות שלו - ניהול המוסך, הוא היה צריך לתת דין וחשבון על התוצאות המקצועיות והכלכליות של היחידה אותה ניהל. אף אחד אחר לא ניהל את המוסך מלבדו.

דברים אלה מצאו את ביטויים בשכרו הגבוה של גבריאל שלקראת סיום עבודתו עמד על 26,730 ₪ כולל סכום המענק. בנוסף, ב – 3 השנים האחרונות לעבודתו קיבל גבריאל בונוסים בסך כ – 170,000 ₪ לשנה.

לדעתו של בית הדין הארצי, תשלום בונוסים בהיקפים אלה, שבאים מכלל רווחי המוסך, מלמדים על השפעתו של גבריאל ברווחי היחידה הכלכלית אותה ניהל ועל כן תפקידו הוא תפקיד הנהלה שהיה הבכיר ביותר במוסך. תפקידו גם דרש מידה מיוחדת של אמון אישי – הוא פתח וסגר את המוסך, קלט עובדים וקבע את תנאי העסקתם, עבד מול הלקוחות, ניהל מו"מ מול השמאים, רכש חלקי חילוף, כאשר בכל אלה היתה לו יד חופשית לנהוג בהתאם לשיקול דעתו המקצועי.

בסיכומו של דבר, קבע בית הדין כי חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על גבריאל, וביטל את פסק דינו של בית הדין האזורי בעניין זה. החברה, הופטרה מחיובה לשלם לגבריאל את הסך של 353,283 ₪ וגבריאל אף חוייב בתשלום הוצאות משפט בערעור לטובת החברה, בסך של 10,000 ₪.

פסק דין זה של בית הדין הארצי לעבודה הינו פסק דין חשוב ביותר, שכן פעמים רבות, עובדים מגישים תביעות על סכומי עתק בגין שעות נוספות, והנטל להוכיח כי לא עבדו שעות נוספות – מוטל על המעסיק. על כן, ככל שיוכח כי העובד היה עובד הנהלה או עובד בתפקיד שדורש אמון אישי, לא תהא חובה על המעסיק לשלם לעובד גמול בגין עבודה בשעות נוספות, והדבר עלול לחסוך למעסיק סכומים ניכרים ביותר.

• תיק 61148-08-16, כ.ש. מרכזי תיפעול לרכב בע"מ נגד גבריאל עטיאס, ניתן ביום 5/6/18 בבית הדין הארצי לעבודה.