לאור אפלייתה מחמת גיל, טענה רבקה כי הנטל להוכיח כי לא פוטרה מחמת גילה, עובר לנתבעת, ע"פ סעיף 9(א)(2) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

לאור האמור לעיל, דרשה רבקה פיצוי בסך 382,447 ₪, בגין פיצוי בשל אובדן הכנסה עד למועד הפרישה הקבוע בחוק, השלמת פיצויי פיטורים, פיצוי בגין עגמת נפש בשל אפלייתה ופיצוי בגין היעדר שימוע כדין.

מנגד טענה חברת דובק, כי נוצר אצלה צורך להצטמצם ולהתייעל כלכלית, דבר שהתבטא, בין היתר, בצורך לפטר עובדים וכי יחד עם רבקה פוטרו עובדים נוספים.

בית הדין קבע, כי העובדה שרבקה תקבל פנסיה כלשהי עם סיום עבודתה, אינה שיקול לגיטימי שעל המעסיק לשקול, שכן שיקול זה מנוגד לעקרון השוויון. שיקול זה אשר שקלה הנתבעת, אף מחזק את טענת האפליה, שכן אם הנתבעת טוענת כי גילה של הנתבעת לא היווה שיקול בעת פיטוריה, אזי מדוע נשקלה עובדת זכאותה לקבלת פנסיה?

בית הדין קבע כי נסיבותיה האישיות של רבקה, לרבות ההשפעה הכלכלית המיידית שיש לפיטוריה על רמת הכנסתה וצבירת זכויותיה, וכן ההשפעה שיש לפיטוריה על רווחתה האישית וכבודה כאדם וכעובדת – הם השיקולים הרלוונטיים שהיו צריכים להנחות את הנתבעת בבואה להחליט האם לפטר את התובעת או את אחת מחברותיה למחלקה.

בנוגע להליך השימוע, קבע בית הדין כי ההחלטה לפטר את רבקה התקבלה לפני השימוע עצמו, ולכל הפחות במהלכו. מתמליל השימוע אשר הוגש לבית הדין, עלה כי נציג דובק טען כי "אני לא צריך היום את רבקה" וכן כי "אני אומר לך אני הולך כאן על פיטורים".

בית הדין קבע כי טיעוניה של רבקה, כלל לא נלקחו בחשבון על ידי דובק ולראייה מכתב הפיטורים היה קצר ביותר ולא כלל כל התייחסות לטיעוניה של רבקה שעלו בשימוע.

לסיכום, קבע בית הדין כי פיטוריה של רבקה נעשו על רקע גילה, דבר המנוגד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. כמו כן קבע בית הדין כי הליך השימוע שנערך לרבקה היה פגום מיסודו.

אשר על כן, פסק בית הדין לרבקה סך של 248,665 ש"ח וכן חייב את חברת דובק לשלם לרבקה שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 27,000 ש"ח. 

• תיק 36973-11-13, רבקה רוזנבאום נ' דובק בע"מ, ניתן ביום 28/9/17 בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו.